הבוקר תעלה בוועדה לביטחון לאומי הצעת חוק עונש מוות למחבלים לדיון לקראת ההצבעה בקריאה שנייה ושלישית שתתקיים מחר (ד׳). הצעת החוק מקודמת על ידי הנציגים האלימים והקיצוניים ביותר של הימין המשיחי, קוראת להטיל עונש מוות על מי שהורשע ברצח אזרח ישראלי במטרה לפגוע ״בתקומת העם היהודי״, ומתחמקת בכך מהטלת דין אחיד למחבלים באשר הם, ובכללם יהודים ששרפו פעוטות בני יומם או נערים חפים מפשע. כאילו מעשים נפשעים אלו נעשו לשם תקומת העם היהודי. משכך, החוק איננו מציין מפורשות "פלסטינים" כקהל התחולה העיקרי של לשון החוק – כדי להימנע מפסילה מיידית. ההתמקדות בשינוי סדרי הדין בבתי המשפט הצבאיים הופכת אותו, הלכה למעשה, לחוק עונש מוות לערבים. 

מ-1948 ועד 2026: מפת הדרכים הדרמטית של החוק הקטלני ביותר בישראל. איך הפכה מדינה שהקפיאה את עונש המוות מאז ימי המנדט, ושלא הוציאה להורג איש מלבד אייכמן ב-1962, למקום שבו עונש מוות חובה עומד בפני אישור סופי? ציר הזמן חושף את המהלכים, הניסיונות והתקדימים המשפטיים שהביאו את סעיף 38 המנדטורי בחזרה אל הכותרות.

הצעת החוק הישראלית ניצבת בניגוד חריף למגמה הבינלאומית: בעוד שרוב מוחלט של מדינות העולם (כ-130) הצביעו בעד הקפאת הוצאות להורג, רק קומץ של 15 מדינות ביצע הוצאות להורג מתועדות ב-2024. בעוד יבשות כמו אירופה ואפריקה מובילות גל של ביטולים, אסיה והמזרח התיכון ממשיכות להוביל בשימוש בעונש הקטלני. ישראל מוגדרת כמי שביטלה את העונש לעבירות רגילות, כאשר ההוצאה להורג האחרונה בוצעה ב-1962. האם הצעת החוק הנוכחית תסמן נסיגה ממעמד בינלאומי זה, ותכניס את ישראל לקבוצה המצומצמת של המדינות שמשמרות את העונש?

האם עונש מוות הוא כלי לגיטימי במלחמה בטרור, או שמא הוא יגביר את המוטיבציה לחטיפות ויהפוך את המורשע למודל לחיקוי? מעמדת השב"כ שהתהפכה ותמיכת גל הירש לאור אירועי ה-7 באוקטובר, ועד לקו האדום האתי שהציבה ההסתדרות הרפואית: רופאים ישראלים לא יהיו תליינים.

הוגי דעות, אנשי דת ומשפט, ודמויות היסטוריות, הביעו לאורך ההיסטוריה התנגדות עקרונית וחריפה לעונש מוות. סוגיות כמו קדושת החיים, סיכון הטעות הבלתי הפיכה, היעדר אפקט הרתעה, והתפקיד המוסרי של המדינה והחברה מופיעות מהמשפט העברי במשנה ועד לפילוסופיה הפוסט-מודרנית של אלבר קאמי וז'אק דרידה.

מחז״ל דרך ליבוביץ׳ ועד בגין – מה גדולי המוחות חשבו על עונש מוות