ברית המילה שוב בכותרות בעקבות רשלנות של מוהלים שהדביקו תינוקות בהרפס, אבל אצלי זו חברה חילונית נוספת שעשתה בימים אלו ברית לילד, ככה סתם, כי נהוג, ובעיקר בגללה אני כותבת על זה. מדהים: השנה היא 2016 וחילונים עוד לא למדו להגיד "תתרחק מהבולבול של הבן שלי, קיבינימט". עם דתיים אין טעם לדון בנושא, כמובן. להם יש אידיאולוגיה מוצקה מאחורי הטקס. אבל חילונים בעלי זיקה קלושה מאוד ליהדות ולמסורת עדיין ממשיכים לבצע את הריטואל האלים הזה כדבר שבשגרה ולזלול באולם שמחות, בזמן שאדם זר פוצע להם את הילד באופן בלתי הפיך.

מה התירוץ שלהם? פשוט ומביך מאוד: לחץ חברתי. שהילד, לא עלינו, לא יהיה שונה משאר החברים שלו, כי ידוע שחוץ מהעניין של העורלה ילדים הם תעתיק מדויק אחד של השני, וכמובן, "שלא יצחקו עליו במקלחות בצבא". כן, תירוץ האייטיז המביך הזה עדיין מוסיף להוביל את סכיני המוהלים לבריתות חילוניות, בעודם משמידים אחוזים נכבדים מקצות העצבים בפין של התינוק, מכאיבים לו, חושפים אותו לזיהומים ופציעות-משנה ומוודאים שיהיה לו קצת פחות כיף לעשות סקס בעתיד. זה באמת שווה את זה?

בקיצור, אם כבר להקריב את העורלה של הילד, אני אומרת, לפחות מתוך אמונה שיש בזה משמעות. לא מתוך עדריות, לא כי המשפחה המורחבת רוצה. כי אתם רוצים. זה עדיין לא הופך את הפציעה הזאת לפחות מיותרת, אבל אולי כמויות גדולות יותר של הורים בארץ יפנימו שגם זה נתון לבחירה, ושאפשר, אפילו רצוי, להגיד לזה לא.