לפני הכל: התנצלות. במשך שנים אני טוען מעל לכל במה (כולל זאת) שרבים מאוד מבין אוהדי בית״ר ירושלים אינם יותר מבורים גזענים ושצריך לסלק את אגודת הכדורגל לכל הרוחות מהציבוריות הישראלית, ושההתעקשות של הקבוצה להודיע כי שחקנים ערבים לא ישחקו אצלה היא הוכחה שלא מדובר רק בקהל ("הקומץ") אלא ברוח המועדון כולו.

וטעיתי.

טעיתי, ופגעתי במועדון הספורט המעוטר הזה על לא עוול בכפו ויותר מזה – פסלתי בעצם במומי שלי.

"אם נדבר עובדות, בבית"ר ירושלים לא רק ששיחק שחקן ערבי, גם יש בעלים ערבי", אמר דובר בית״ר ירושלים בראיון רדיו אתמול, ראיון שצוטט בעיתון "הארץ". "ערבי הינו מוצא גיאוגרפי ולא עדתי. אין פה עניין של דת. יש ערבים נוצרים, ערבים מוסלמים וערבים יהודים. בעל הבית שלנו ממוצא תימני. תימן, עד כמה שאני זוכר, נמצאת בתחתית חצי האי ערב. הוא ערבי לכל דבר ועניין".

בית״ר ירושלים, אומר לנו בעצם דובר הקבוצה בשם המועדון כולו, היא גשר לשלום ולאחוות עמים. כשביציעים צועקים "מוות לערבים" מפעם לפעם, הכוונה היא "מוות לאלי טביב" – קריאה שלא שונה מהותית מהקריאה "שמעון מזרחי תתאבד כבר" שמקובלת ביציעים של הפועל תל אביב – ולא חלילה לפגיעה באוכלוסייה מובחנת מבחינה אתנית.

למעשה, אני – האשכנזי שהוריו עלו ארצה מאירופה בשנות ה-60 של המאה הקודמת – הוא זה שבעייתי. אני זה שלא שייך לאומה הערבית המשתרעת מגבול איראן-עיראק ועד גבול לוב ומגבול טורקיה ועד תימן. אני הגזען הלא מודע לעצמו שחושב שיש סכסוך של יהודים-פלסטינים ולא מבין שאם רק לא אתערב יהיה פה שלום כי הרי אלה מבין אוהדי היציע המזרחי בטדי שאבותיהם עלו לפה מארצות ערב הם למעשה אחיהם של אוהדי זמאלק ממצרים או אוהדי קבוצת הכדורגל של אוניברסיטת א-נג׳אח בגדה המערבית.

זאת מחשבה כל כך מחממת לב, כל כך מהפנטת – שאתה לא יכול שלא לתפוס את הראש ולדפוק אותו בקיר, כשאתה מבין שהבור הגזען היחיד הוא אתה עצמך.

גישתו של אלי טביב ולפיה אחווה בין אחים ערבים היא הדגל של בית״ר ירושלים היא גישה מרגשת. מן הראוי שכל אזרחי ישראל יישאו עיניהם מזרחה ויביטו בגאווה על סוכת השלום שנפרשה באצטדיון טדי.

ושוב – אלף אלפי סליחות בפני אוהדי בית״ר ירושלים שהאשמתי בגזענות. סלאם עליכום, כמו שאומרים אצלכם במגזר.