מאחורי גבה קראו לה "ההולכת". כל מי שנסע בכביש בין נהריה לחיפה חלף על פניה - צועדת בשולי הדרך במבט נחוש אל עבר יעד מסתורי. בגדיה ישנים ובלויים, בנעלי ספורט וכובע לראשה, אוחזת תיקים וחבושה ברגליה. גם בחמסין הצורב ביותר או בגשם ממטיר - היא צעדה. איש לא עצר...