איור: טל גרנות
בליל חמישי שעבר, במסגד "אלרחמה" בפרדיס, סימני הכתובות עדיין מרוחות על הקירות, ולצדן ציורים של מגני דוד בצבע כחול, שמישהו ניסה לטשטש עם צבע בהיר יותר. "זה לא הזמן למחוק את זה", אומר האימאם, שייח תאופיק אמין, "בואי נשאיר את הסימנים, כדי שיראו את המעשים שנעשו".
כשהלילה יורד, מגיעים למשמרת במסגד מוחמד מוחסן וחאלד אגאבריה (אבו זיד), תושבי הכפר. הם לא נושאים נשק או כלים אחרים. "באנו לשמור על המקום הקדוש בגופנו", אומר מוחסן, ומתחיל את המשמרת: שניהם יושבים כל הלילה בפתח המסגד, מכינים קפה ושותים הרבה מים. פעם בשעה מישהו מהם יוצא לסיבוב ובודק שאין שם תנועה.
אלה הימים הראשונים של יחידות השמירה, יוזמה מקומית שקמה בעקבות פעולות תג מחיר בפרדיס. ב-3:00 וכמה דקות לפנות בוקר של 29 באפריל ריססו אלמונים (שנשארו אלמונים עד היום) על קירות המסגד את הכתובות "סוגרים מסגדים במקום ישיבות", ציירו מגני דוד וניקבו צמיגי מכוניות שחנו ליד. מצלמות האבטחה במבנים הסמוכים למסגד תיעדו את הגעתם של שלושה רעולי פנים, וצילמו אותם עוזבים את המקום אחרי זמן מה. מקרים כאלה חזרו על עצמם בעוד ישובים ערבים בצפון, ואחרי ימים מעטים הקימו תושבי הכפר יחידה נפרדת לכל אחד מארבעת המסגדים שבכפר.
"הכל ממשיך כמו שהיה". הכתובות שרוססו על מסגד "אלרחמה" בפרדיס צילומים: היבה ערגה
קבוצות השמירה פועלות בכל לילה, מחצות וחצי ועד 4:00 לפנות בוקר, שניים עד שלושה תושבים במשמרת. רוב המתנדבים הם פועלים שמתפרנסים מעבודה ביישובים השכנים, מסיימים את משמרת הלילה, עוברים למסגד, ועם בוקר מתייצבים לעבודתם. המטרה היחידה, אומרים השומרים, היא להביא שקט לתושבים ולוודא שמקרים כאלה לא יישנו. להחזיר לתושבים את הביטחון האישי, היו קוראים לזה במקומות אחרים.
לזה קוראים טרור
"בשעה ארבע הגיע האימאם לתפילת הבוקר", מספר מוחסן על הבוקר שגזל את לילותיהם. "להפתעתו הוא ראה את מה שהיה כתוב בכניסה למסגד, ולידו 50-40 מכוניות שניזוקו. אם ערבי היה עושה דבר כזה לבית כנסת ביישובים השכנים לפרדיס, אחרי ארבע-חמש שעות המשטרה היתה תופסת אותו, והתגובה היתה שונה. אנחנו כמעט חודש אחרי המקרה הזה ועד היום אין שום מידע על החבר'ה שאחראים על פעולת 'תג המחיר'. כאילו הכל ממשיך כרגיל מבחינתם, התקשורת סיימה את תפקידה והכל ממשיך כמו שהיה".
שייח אמין, בשנות ה-50 לחייו, עובד בימים באחד המפעלים באזור, בתפקיד בכיר לדבריו, שהוא מבקש לא לחשוף. בחמישי בערב הוא מצטרף למשמרת של מוחסן ואגאבריה. הוא מספר שעדיין לא התאושש מהבוקר שסוכם בתקשורת בעברית כ"תג מחיר". (בערבית משתמשים במושג 'תדפיע אלתמן' ,-تدفيع الثمن, אבל מרבים להשתמש גם במלים בעברית, כמו שבערבית משתמשים ב"משרד הפנים" או "תעודת זהות", כאילו זה מושג ממסדי, מושגים שיש להם נוכחות סמלית עמוקה, שמעבר לשפה). "הגענו בשעת בוקר מוקדמת למסגד ולעינינו נגלו כתובות נאצה ומעשי ונדליזם מזעזעים. אפשר להגדיר זאת כמעשי טרור לכל דבר ודבר. השחתת מקום קדוש, מסגד המשמש למקום תפילה, הוא פגיעה אישית בכל אחד מאתנו. זוהי פגיעה בקיום שלנו, במעמד שלנו כאן במדינה, כי מי שפוגע במקום קדוש, בנוסף לנזק הכספי שהוא מביא, בראש ובראשונה נפגעת הקדושה".
מה קרה מאז?
"שום דבר לא התחדש. לא קיבלנו שום פיצוי, אף אחד לא הרים אלינו טלפון, בין אם זה גורם ממשלתי או גוף ציבורי כזה או אחר. מאז שהסתיימה החגיגה התקשורתית, נותרנו לנפשנו. במשך יום או יומיים ראינו את אנשי הכפר, זקנים וטף, מפגינים נגד מעשה הוונדליזם, כל רשתות הטלוויזיה דיווחו עלינו, תפסנו כותרות ברדיו ובעיתונות, אך כשוך הסערה, נכון להיום, לא שמענו ולא קיבלנו שום תגובה. כאילו נסתם הגולל על הטראומה שהיתה כלא היתה בכפרנו".
מאיפה הרעיון להקים קבוצות שמירה?
"בעקבות הארוע כל מסגד הקים יחידת שמירה של צעירים, שחשוב לציין שאין ברשותם שום ציוד הגנה. כל אימאם בכל מסגד היה היזם. אנחנו לא רוצים אלימות, אנחנו נגן בגופנו ונעשה כל מה שנוכל כדי שהשקט יחזור לכפר. זה מוטל על כתפינו משום שאנחנו לא רואים שום גורם מהמשטרה ומכוחות הביטחון שלוקח על עצמו את התפקיד".
מוחסן, בן 38, נשוי ואב לארבעה, הוא מהנדס בניין ופרויקטים, עצמאי, שאחראי על פרויקטים גדולים בעיקר בגוש דן. יום העבודה שלו עמוס ולחוץ, הוא מגיע הביתה בערב, נח וקם למשמרת הלילה. אגבאריה, בן 47, מובטל, הוא אב לבן שנולד משותק בפלג גופו התחתון, ומתנייד בכיסא גלגלים. באמצע הלילה הוא משאיר את אשתו ואת הילד וממהר למסגד.
"קשה לי מאוד לעזוב את בני בשעה הזאת של הלילה", אומר אגאבריה, "הוא מוגבל ועשוי להזדקק לי, אבל חובתי לעשות את התור שלי בשמירה. אנחנו עושים הכל כדי שהמקרה הזה לא יחזור על עצמו".
מהמשטרה נמסר שהאירוע הועבר לחקירת כוחות הביטחון ובינתיים אין כל ממצאים. בימים אלה ניידות כמעט שלא נכנסות לכפר. תחנת המשטרה הקטנה בכפר מתפקדת בארועים מקומיים, בעיקר עבירות תנועה ואלימות בתוך המשפחה, אבל מקרים של אלימות ברחובות, ירי, השתוללות במכוניות ובאופנועים, כמעט אינם זוכים לתגובה. בכל הנוגע לשמירה על המסגדים אחרי שהותקפו, המשטרה לא לקחה חלק.
"נגן בגופנו ונעשה כל מה שנוכל כדי שהשקט יחזור לכפר". מוחמד מוחסן (מימין) וחאלד אגאבריה
"הממשלה חייבת לתמוך ולתת מימון למועצה המקומית, כדי שתהיה שמירה בכפר כולו ובאזור המסגדים בפרט", אומר מוחסן, "קחי לדוגמה את זיכרון יעקב: שם ניידות המשטרה כל הזמן בסיורים, ואצלנו המשטרה כמעט לא עושה כלום. תוסיפי לזה את מצב היריות – על ידי ערבים מקומיים – בכפר. כמעט כל יום יש ירי ואף אחד לא מטפל בכך. המשטרה נכנסת לכפר רק כדי לתת דו"חות. באשר למקרה הנוכחי, אני חושב שהממשלה וגורמי הביטחון לא מעוניינים לשים יד על הקבוצה הקיצונית הזאת. אם היו מעוניינים, היו מתגברים פה את כוחות הבטחון. לא יכול להיות שעד היום הם לא מצליחים לדעת מי הקבוצות שעומדות מאחורי 'תג מחיר'. אם היה להיפך, יעני ערבים היו עושים מעשים כאלה בבתי כנסת – התגובה היתה אחרת ומזמן היו תופסים אותם".
השפעה לא-צפויה
בפרדיס, שפירושו "גן עדן קטן", מתגוררים 12 אלף תושבים שחיים בצפיפות גדולה. הרחובות עמוסים, והשכר הממוצע בכפר עומד על 4,500 שקלים. ההפתעה נמצאת בתחום החינוך: אחוז הזכאים לבגרות עומד על 72 אחוזים, בעוד הממוצע הארצי עומד על 46 אחוזים. הכפר, גן עדן קטן של חינוך, נמנה על העשירייה הפותחת של אחוזי הזכאים לבגרות. חלק מבתי הספר מנוהלים על ידי נשים בנות הכפר.
הכפר יושב על ציר מרכזי, בצומת זיכרון, בדרך לחיפה ולפני העלייה ליוקנעם. בכל ימי השבוע הוא מלא ביהודים שבאים לאכול ולקנות בו דברים, וגם אחרי ארועי "תג מחיר" האווירה לא השתנתה. "פרדיס ידוע ככפר ידידותי", אומר אגאבריה, "במיוחד בימי שבת, את לא תבדילי בין יהודי לערבי. יש לנו יחסים מאוד טובים עם שכנינו. אני חושב שמה שקרה לא פגע ביחסים, גם לא עם השכנים".
בניגוד להתעלמות הממסדית, בציבור היהודי באזור ובמקומות אחרים הפגינו סולידריות עם תושבי הכפר ודחו בשאט נפש את מה שארע במסגדים. יממה אחרי ההתקפה על "אלרחמה" יצאו להפגין ברחובות הכפר קרוב ל-4,000 בני אדם במחאה על הפעולה, ועשרות מתושבי זיכרון יעקב והסביבה הגיעו לתמוך. אלפים צעדו לעבר המסגד, והמפגינים קראו למשטרה ולשב"כ לאתר את החולייה שביצעה את המעשה. בצעד שנראה לא מובן מאליו גם דתיים וחרדים הגיעו למקום הארוע, הביעו צער והתנצלו לפני התושבים, וכמותם קבוצה מ"יד ושם".
גם בתוך הכפר השפיע האירוע בצורה לא צפויה, קירב את תושבי הכפר, ואת הפלגים האיסלאמיים שהיו בסכסוך במשך שנים רבות. שייח עבד אלרחמאן אבו אלהיג'א, אימאם מסגד אלתקוא, מהפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, ושייח חסן מרעי, אימאם מסגד אלהודא, מהפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, התחילו לדבר אחרי המקרה ומאז הם מתייעצים במטרה למנוע חזרתם של ארועים אלימים. גם במסגדים האלו יש התארגנות ליחידות שמירה קבוצתיות.
"המון יהודים ופעילי שלום מהיישובים השכנים לכפר באו לתמוך", מספר מוחסן בסיפוק, "חלק גדול המשיכו להגיע גם יומיים ושלושה אחרי ההפגנה. היתה קבוצה שעמדה בכניסה לכפר וחילקה פרחים. זו היתה תמיכה אמיתית".
"אנחנו בעד דו קיום ונמשיך לתמוך בדו קיום בין ערבים ויהודים", אומר אגאבריה, "אנחנו לא הולכים להרשות לארבעה-חמישה קיצוניים יהודים להשפיע על היחסים הקיימים בינינו לבין שכנינו".
מי פיצה אתכם על הנזקים לרכוש?
"שום ארגון לא יצר אתנו קשר בנוגע לפיצוי", אומר אגבריה. "כל אחד טיפל במכונית שלו מכספו האישי. נגרמו נזקים כבדים של עשרות אלפי שקלים. למכונית שלי נגרם נזק של 3,000 שקלים, והממוצע הוא 2,500 לכל אוטו. לפי המצב הקיים, אנחנו כבר לא מחכים שמישהו יבוא ויפצה אותנו. עכשיו הכי חשוב לנו שיתפסו את האשמים ויעמידו אותם לדין.
"בגלל שהממשלה הקיימת היא ימנית קיצונית, הם נותנים יד לפעולות 'תג מחיר'. זו פעולת טרור לכל דבר. אבל גם אנחנו, תושבי פרדיס, אזרחים לכל דבר. מתפקידה של המדינה לשמור על אזרחיה ולצערנו הדבר הבסיסי הזה לא קיים, אנחנו פשוט ערבים ולא מעבר לזה".
הארוע בפרדיס מצטרף לשורת אירועים של "תג מחיר" בצפון: ביוקנעם, הקרובה לפרדיס, נוקבו מכוניותיהם של ערבים העובדים בישוב. לאחרונה הוצתה דלת מסגד "ערקי א- שבאב" באום אלפחם, ועל החומה הפנימית רוססה הכתובת "צו תפיסה – ערבים החוצה". בכנסיית "טאבע'ה", ליד טבריה, חיבלו אלמונים בציוד הכנסייה ושברו את הצלב. איש כמורה מנצרת קיבל מכתב איום מיהודי מצפת שהגיע לבית הכומר ומסר לעובדת את המכתב, והמשטרה במקרה הזה עצרה את החשוד. 19 כלי רכב של תושבי המועצה המקומית בג'לג'וליה שבשרון הושחתו, ועל כמה קירות בכפר רוססו הכתובות "ה' מלך" ו"כל ערבי פושע".
"בואי נשאיר את הסימנים, כדי שיראו את המעשים שנעשו". מגן דוד מרוסס על קיר המסגד בפרדיס
"המדינה תתעורר אחרי שערבים ביישובים המותקפים יפעלו על פי חוק דרומי ההוא", כתב ח"כ אחמד טיבי בחשבון הטוויטר שלו, בהתייחסות לפעולת "תג מחיר" בפרדיס. טיבי מזכיר את החוק שלפיו אין ענישה פלילית על מי שפוגע באדם שניסה לפרוץ לביתו (או לשטחו. מעניין איך מוגדר מקום תפילתו בהקשר הזה), וחוקק לאחר שהחקלאי שי דרומי ירה למוות בפורץ בדואי. בהמשך הוא מבקש להכיר ב"תג מחיר" כפעולת איבה, ולפצות את תושבי פרדיס בהתאם על נזקי הרכוש שנגרם להם.
פרדיס אינה פעילה פוליטית בתוך הציבור הערבי, איך אפשר להסביר את זה?
"פרדיס הוא הכפר הערבי היחידי שנמצא בין היישובים של חוף הכרמל", עונה מוחסן. "אנחנו לא יכולים לצאת פתאום נגד הממשלה ולהביע עמדה ודעה פוליטית. תושבי פרדיס רובם פועלים שמתפרנסים מהיישובים השכנים, הם לא יכולים לסכן את פרנסתם".
"את חייבת להבין, את בת הכפר שלנו", אומר לי אגאבריה, "רוב אנשי הכפר הם פועלים שעובדים בתחנות דלק, מפעלים, מסעדות ביישובים הסמוכים לפרדיס והם חייבים לשמור על מקומות עבודתם. יש אנשים שחיים על משכורת של 5,000-4,000 שקל, מפרנסים משפחה שלמה מרובת ילדים, ואנחנו לא יכולים לבוא ולהפגין נגד המדינה, זה יפגע בפרנסת התושבים".
שום רעש לא קוטע את שלוות הלילה. ברגעים כאלה, על כמויות של קפה ומים, נראה פתאום התג מחיר כמו סיוט רחוק, ניסיון שלא צלח לפגוע ברקמת החיים באיזור, מעשה מופרך כמו לשבת ולשמור על מסגד בלב הארץ באמצע הלילה. אבל גם כשהם כמעט נשברים, שני החברים יודעים שמתוך האפילה יוכלו שוב להופיע הדמויות האלה, אלמוניות לעד כנראה, ושוב לפגוע בנקודה הכי כואבת שלהם. "אני לא יודע אם קבוצת השמירה תוכל לשרוד עוד הרבה זמן", נאנח אגאבריה, "כמה היא יכולה להחזיק מעמד? הרשימה של השומרים הולכת ומצטמצת וזה לא יחזיק עוד הרבה".
אחרי ארבע שעות מוחסן ואגאבאריה מתפצלים כל אחד לדרכו. מוחסן הולך לישון שעתיים ואז להתארגן ולצאת לעבודה. אגאבאריה הולך הביתה, לטפל בבנו ולהביאו ללימודים. עוד משמרת לילה מגיעה לסופה.