הצעת חוק לתיקון חדש בפקודת בתי הסוהר הגיע במוצאי שבת לסוף התקופה הפתוחה לעיון הציבור ותגובתו באתר החקיקה הממשלתי של משרד המשפטים – אך נגזר על המעיינים בה לא להבין דבר. דברי ההסבר להצעת החוק לא מקלים על הבלבול וניכר שהם נכתבו טלאי על טלאי, תיקון על תיקון והארכה על הארכה. ההוראה העיקרית של התיקון היא הארכה של שנה נוספת להסדר המכונה "שחרור מינהלי מורחב" שנקבע בהוראת שעה כבר בשנת 2018, ומאז הוארך והותאם מספר פעמים. מאחר שהוראת השעה עתידה לפוג בסוף החודש מבקש המשרד לביטחון לאומי להאריכה בשנה נוספת, עד ליום 31 לדצמבר 2026. 

האמת היא שמנגנון השחרור המנהלי לא תרם לשינוי משמעותי במצב הכרוני של צפיפות מעיקה בבתי הכלא בישראל

מנגנון השחרור המנהלי נקבע בפקודת בתי הסוהר כבר בראשית שנות התשעים במטרה ליצור מנגנון שיאפשר לאזן את הצפיפות בבתי הכלא באמצעות שחרור אסירים לקראת סוף ריצוי תקופת המאסר. ההסדר הסמיך את נציב שירות בתי הסוהר להורות על שחרור אסירים, כאשר תפוסת האסירים עלתה על תקן הכליאה שנקבע בחוק. תקופות השחרור המנהלי נקבעו בפקודת בתי הסוהר, במפתח של כשבועיים לכל שנת מאסר עד להקלה מקסימלית של חצי שנת מאסר. 

מטרה נוספת בקביעת המנגנון הייתה להבטיח פיקוח פרלמנטרי רציף. ואכן, במשך שנים רבות נערכו דיונים עתיים בוועדת הפנים, ושנה אחר שנה נמתחה ביקורת חמורה, על הצפיפות במתקני הכליאה בישראל, על הדוחק, הלכלוך, המזיקים, מחלות העור והמחנק. פעם אחר פעם הוצגו בוועדה תוכניות חומש שאפתניות לבינוי מתקני כליאה חדשים, הרחבת אגפים ושיפור תנאי הכליאה – ובטקס ידוע מראש נקבע בכל שנה תקן כליאה, מספר שהיה מעט שרירותי אך בלעדיו לא ניתן היה להפעיל את מנגנון השחרור המנהלי ולווסת מעט את הצפיפות בבתי הכלא. 

מנגנון עצל וזול

מנגנון השחרור המנהלי לא תרם לשינוי משמעותי במצב הכרוני של צפיפות מעיקה בבתי הכלא בישראל. הסיבה המרכזית לכך הוא שמדובר במנגנון שהוא גם זול וגם עצל. זול כי הוא מאפשר למדינה לא להשקיע את המשאבים הנדרשים לצורך שיפור ממשי בתנאי הכליאה בישראל. מהלך שדורש החלפת מתקני כליאה מיושנים, חלקם מנדטוריים, במתקנים חדשים; ועצל כי הוא מופעל באופן אוטומטי במקום ליצור מדיניות זהירה ואחראית יותר שתמנע ריבוי מעצרים מיותרים או פיתוח חלופות כליאה שיקומיות שיחליפו, במקרים המתאימים, עונשי מאסר.  

בחודש יוני 2017 ניתן בבית המשפט העליון פסק דין המכונה ״בג"צ שטח המחייה״.  פסק הדין, אשר ניתן במעמד חגיגי של פרישת השופט אליקים רובינשטיין מכס השיפוט בבית המשפט עליון, ביקש לשים סוף לתנאי הצפיפות הבלתי נסבלים בבית הכלא בישראל.  בפסק הדין נקבע כי על המדינה להתאים את שטח המחיה של כל אסיר ועצור לרף מינימלי של 4.5 מ"ר, כולל שטח השירותים והמקלחת או 4 מ"ר בלעדיהם.

אין מדובר בעניין של חשבונאות טכנית – פסק הדין אינו מבטיח לאסירים בישראל מרחב אישי מפנק. מינימום שטח המחייה שנקבע הוא מרחב של 2 מטר X 2 מטר, בתקווה כי לאחר שהאסיר יקבל מיטה, ואם יתמזל מזלו ימקם את ציודו האישי בארונית קטנה, עדיין יוותר חלל שיאפשר לו לפרוש ידיו לצדדים. 

המנגנון זמני קבוע 

שטח המחייה הממוצע לאסיר במדינות אירופה עומד על כשמונה מ"ר, וועדות שונות של האו"ם, כמו גם המחוקק הישראלי בתקנות ביחס למתקני כליאה חדשים, קבעו שארבעה מ"ר הוא מרחב המחייה המינימלי בו ראוי להחזיק כלואים. בנוסף, ספרות קרימינולוגית עניפה מלמדת על קשר בין צפיפות במתקני כליאה לבין אירועי אלימות, וכי תנאי כליאה מכבדים תורמים לסיכויי השיקום של האסירים. 

החלטת בית המשפט ביוני 2017 ניתנה מתוך מודעות לשנים הרבות בהן תוכניות רבות לשיפור שטח הכליאה נותרו על הנייר, ועל כן נקבעה מסגרת זמן למימוש החלטתו תוך שתי פעימות: הראשונה, דאגה לשטח מחייה של 3 מ"ר לפחות, תוך תשעה חודשים, ועמידה ביעד של 4.5 מ"ר לאסיר תוך 18 חודשים. 

שחרור מינהלי מורחב נקבע בחודש נובמבר 2018 כחלק משורה של צעדים עליהם החליטה הממשלה ליישום בג"צ שטח המחייה, כמנגנון זמני שאמור היה לסייע לעמוד בהחלטת בית המשפט. במסגרת השחרור המינהלי המורחב הוארכו תקופות השחרור המנהלי לתקופה של בין 8 שבועות עד 7 חודשים, בהתאם למשך המאסר, ונקבעה אפשרות להארכת השחרור המינהלי בשבועיים נוספים, בכפוף להסכמה של היועץ המשפטי לממשלה.  במקביל, הוחרגו מהפעלת ההסדר המורחב אסירים ביטחוניים. 

פלסטר דל ומחורר

שבע השנים שחלפו מאז היו שנים מורכבות שהחלו במשבר פוליטי של מערכות בחירות מתמשכות, משבר הקורונה, קרע חברתי, אסון ה-7 באוקטובר והמלחמה המתמשכת שבאה לאחריו. גם ערב המלחמה, במהלך שנת 2023, חזרה הצפיפות הקשה לבתי הכלא בישראל. עצורים ואסירים רבים, פליליים וביטחוניים, הוחזקו בצפיפות של גדולה של פחות משלושה מ"ר, וחזרה תופעה שהופסקה כבר בשנות התשעים – הלנת עצורים ואסירים על מזרונים על הרצפה.

ספק אם מישהו חשב, בשנת 2018, שהרחבת השחרור המנהלי מהווה מנגנון ראוי. ההארכות הרבות הן למעשה עדות לכישלון מתמשך של המדינה. מדובר בפלסטר דל ומחורר

בחלוף שבע שנים מבג"צ שטח המחייה, אשר ביקש להעמיד את תנאי הכליאה בישראל ברף המינימלי הקבוע במדינות המערב, חוזר הריטואל: הכנסת תתבקש אחת לשנה להאריך את השחרור המינהלי המורחב. ריטואל שכיום מתרחש בוועדה לביטחון לאומי, אשר הוקמה למידותיו של השר לביטחון לאומי. תחת פיקוחה השאיפה להקפדה על שטח מחייה מינימלי מתגמדת אל מול דיווחים על מכלול תנאי הכליאה של אסירים. במשך כשעה יישמעו בחדר הוועדה בכנסת דיווחים על תנאי הצפיפות הקשים ועל מחנק ותעוקה, נציגי המדינה ינופפו בתוכניות חומש שונות – ובסוף הדיון יאושר ההסדר כי האלטרנטיבה היא חמורה אף יותר. 

לאחרונה פרסמה הסנגוריה הציבורית דווח על תנאי הכליאה באגפים הביטחוניים ממנו עולים צמצום בהספקת המזון עד כדי רעב, מניעת יציאה מתא חשוך, מחניק וצפוף למעט לשעה ביום, מניעת ציוד להיגיינה אישית, העדר טיפול רפואי ותלונות רבות על אלימות מצד סוהרים. ספק אם מישהו חשב, בשנת 2018, שהרחבת השחרור המנהלי מהווה מנגנון ראוי. ההארכות הרבות הן למעשה עדות לכישלון מתמשך של המדינה. מדובר בפלסטר דל ומחורר, המונח על פגיעה קשה ומהותית בזכויות אדם בישראל – פגיעה שרק הולכת ומחריפה. 

פרופסור חגית לרנאו היא ראש בית הספר לקרימינולוגיה באוניברסיטת חיפה, לשעבר המשנה לסניגור הציבורי הארצי, ומחברת הספר "עבריינות ואכיפת חוק״.