להיות אחיות בישראל זה עניין לא משתלם. המשכורות נמוכות, ההערכה המקצועית אפסית, ואפילו הגדרה של המקצוע בחוק אין עדיין. להיות אחיות בית ספר בצפון הארץ זה משתלם אפילו פחות. הסיבה: העבודה כרוכה בנסיעות מרובות שבעבורן הן לא מקבלות החזר.
"ההחזר החודשי של הוצאות הנסיעות עומד על 213 שקלים, שזו עלות החופשי חודשי" אומרת דנית (שם בדוי) אחות זה יותר מ-10 שנים המתגוררת בעמק יזרעאל, "בפועל הוצאות הנסיעה שלי נעות בין 1,200 ל-1,500 שקלים בחודש. בממוצע, אני תורמת רבע מהמשכורת שלי למדינה".
אחות בית ספר. צילום: צביקה ישראלי, לע"מ
בעבר בכל בית ספר הייתה אחות שדאגה לחיסונים, לבדיקות גדילה, שמיעה, ראייה ולטיפול יומיומי בילדים. לפני כעשר שנים הופרט מערך שירותי הבריאות לילד בכל הארץ ומערך החיסונים עבר לחברות קבלן. לאחר שהתגלתה ירידה משמעותית במספר הילדים המחוסנים שהביאה להתפרצות מחלות, הוחלט להלאים מחדש את המערך במחוז הדרום ובספטמבר האחרון גם את המערך במחוז צפון. האחיות חזרו להיות עובדות מדינה, אלא שבאופן בלתי צפוי תנאי העסקתן דווקא הורעו.
"תהליך ההלאמה הוא תהליך חיובי. הוא מאפשר עבודה רצינית יותר של אחות בית הספר שלא מתפקדת רק כנותנת חיסונים אלא גם מחנכת לבריאות. זה נהדר בעבור הילדים אבל בתהליך הזה שכחו את האחיות עצמן" אומרת דנית.
"כל אחות אחראית על 13 בתי ספר לפחות שיכולים להיות פרוסים על פני נפה שלימה. נפה אינה דבר קטן ומצומצם – נפת יזרעאל, למשל, פרושה מבית שאן במזרח ועד אין השופט במערב, מהרדוף בצפון ועד עפולה בדרום. אני ושאר האחיות מגיעות פעם בשבועיים לכל בית ספר. לצורך העבודה אני צריכה לנסוע בין 40 ל-100 קילומטר ביום. איש אחיות שייסעו שעה וחצי לכיוון, כמעט 60 קילומטר לכל כיוון. אם אחות גרה בטבריה ונוסעת ליום חיסונים ביוקנעם, היא תיסע את אותו מרחק.
"קצובת הנסיעה היא לפי חודשי חופשי של האזור ולכן המקסימום שאנחנו יכולות לקבל הוא סכום של 413 שקלים בחודש. אבל ברור שבמרחקים האלה כשאת צריכה להיות בשמונה בבוקר בדיוק בבית הספר השימוש בתחבורה ציבורית אינו דבר ריאלי. אם הייתי סומכת על תחבורה ציבורית כדי להגיע לבתי הספר הייתי זקוקה לטרמפ מהיישוב שלי ואז לעוד שלושה אוטובוסים. ברור שמשרד הבריאות בונה על זה שיש לנו רכב פרטי".
לעומת המצב בצפון, במחוז תל אביב שלא הולאם, האחיות מקבלות מהחברה שדרכה הן מועסקות החזר נסיעות לפי קילומטר נסיעה ברכב או חופשי חודשי, הכול בהתאם להצהרתן. "למשרד הבריאות ברור שבלי רכב אין לנו כאן בצפון סיכוי לבצע את העבודה, אבל זה לא מעניין אותו. הם לא מפצים על ההוצאות לא של הדלק ולא של שחיקת הרכב וגם לא דואגים להסעות. והרי כשאין להם ברירה הם יודעים לדאוג להסעות של הציוד הרפואי והחיסונים, אבל מאתנו הם מעדיפים להתעלם".
בעיית הנסיעות מצטרפת לתחושות קשות כלליות על חוסר תגמול הולם לאחיות בתי הספר. הדרגה המקסימלית שאליה הן יכולות להגיע היא דרגה 12, הנחשבת נמוכה. הן אינן נחשבות לאחיות מנהלות מרפאה למרות שהן מנהלות את מרפאות בתי הספר.
- אחיות לצרה: התנאים נוראיים, השכר עלוב, ההכרה המקצועית לא קיימת
- "רוצה לשמוע סיפור על האחות שהטרידה רופא?" – הטרדות מיניות בבית החולים
בניסיון להביא לפתרון, פנו לפני חודשיים כמה אחיות למנהלת מחוז הצפון של משרד הבריאות ד"ר מיכל כהן-דר וביקשו ממנה לטפל בעניין, אך הפתרון מסתבר לא נמצא בידיה. "היא באמת ניסתה לסייע", אומרת דנית. "היא בדקה עם משרד הבריאות ונאמר לה שזה עניין של הגדרת תפקיד והכל נקבע על פי נוסחאות. משווים אותנו לאחות טיפת חלב, אבל ההשוואה היא שגויה. טיפת חלב זו מרפאה אחת שהאחות נוסעת וחוזרת אליה ובדרך כלל קרובה לביתה. תחשיב הנסיעות של אחות כזו לא מתאים לתחשיב נסיעות של אחות בריאות התלמיד".
גם הסתדרות האחיות לא מסייעת לאחיות בריאות התלמיד. "בכל שיחות הטלפון שלי עם נציגות הסתדרות האחיות אני מקבלת כתף קרה", אומרת דנית. "שוחחתי שלוש פעמים עם מוריה אשכנזי (סגנית יו"ר הסתדרות האחיות – ר"ע). באחת הפעמים היא ביקשה שנשלח פקס והיא תעביר לאילנה כהן יושבת ראש הארגון, אבל לא קרה עם זה דבר. ספגתי צעקות, אמירות שאני לא מעניינת כי נקלטנו מחברת קבלן, שזו בעיה שאף אחת לא מתכוונת לפתור ושיש להסתדרות האחיות בעיות אחרות לטפל בהן. שלחו אותנו לדבר עם מנהלות במשרד הבריאות. בקיצור, נפנפו אותנו".
בשל ההתעלמות מצד הארגון היציג, אחיות בתי הספר בצפון אינן יכולות להכריז על סכסוך עבודה ולהיאבק למען שיפור תנאי העסקתן. "כולנו כאן ממורמרות", אומרת דנית, "מצד אחד רבות חוששות מפיטורים, בעיקר המבוגרות והאמהות לילדים קטנים. מצד שני מה שנשאר לנו ביד בסוף החודש זה גרושים ותחושת ניצול".
במשרד הבריאות סירבו להגיב לנאמר בכתבה.
מהסתדרות המורים נמסר: "עמדת הסתדרות האחיות החד משמעית היא כי לא יעלה על הדעת שאחיות תממנה מכיסן את נסיעותיהן של האחיות לצורך העבודה כאשר תפקיד המערכת לתת פתרון ומימון לצורך הגעתן של האחיות למקומות שבהם הן נדרשות להעניק טיפול. משכך, עוד בטרם פנייתכם, המדובר באחד מהנושאים המצויים על סדר היום במסגרת הדיונים בין הסתדרות האחיות לבין משרד הבריאות, והוא אף נדון במסגרת פגישה שהתקיימה לפני כשבועיים עם המפקחת הארצית של בריאות הציבור במשרד הבריאות. משלא נמצאה תשובה, פנינו לסגן שר הבריאות לקיום פגישה דחופה בכמה נושאים, לרבות בנושא הנסיעות לאחיות. נדגיש, כי בעבר נתקלנו בבעיה דומה בנוגע לנסיעות במחוז דרום, ובעקבות דרישותינו הגענו להסכמה לפיה האחיות הנותנות שירות במגזר הבדואי יזכו להשתתפות בהוצאות הנסיעה שלהן. נזכיר, כי הסתדרות האחיות גייסה את כל משאביה וכוחה משך עשור שנים עד שהצליחה להפסיק את עבודת הקבלן ולהשיב את השירות בצפון חזרה לידי המדינה".
[mc4wp_form id="1006521"]
