השקיעו
בעיתונות עצמאית
  • אודות
  • צרו קשר
שבת, אוגוסט 16, 2025
לתמיכה בכל סכום
המקום הכי חם בגיהנום
אין תוצאות
צפיה בכל התוצאות
  • חם
  • דעות
  • תחקירים
  • מגזין
  • וידאו
  • פרויקטים
המקום הכי חם בגיהנום
לתמיכה בכל סכום
אין תוצאות
צפיה בכל התוצאות
המקום הכי חם

אני פרימיטיבית. למה? כי 2016 היא פרימיטיבית

לפני חודש הכרתי את גבר חלומותיי, אבל מהר מאוד הכל השתבש

שיר נחמיאס ❘ שיר נחמיאס
02.06.16
Reading Time: 4 mins read
A A
0

אולי יעניין אותך גם:

מי אתה אחמד א־שרע?

קריאה לכל מי שמרגיש אבוד

״החוסר שלו כל-כך גדול, אני חייבת להחזיר את הבן-אדם הזה חזרה"


משנים כיוון! במקום לצרוך תקשורת שמוכרת אותך, הגיע הזמן להשקיע בעיתונות עצמאית שעובדת אך ורק בשבילך


הגיע הזמן להתוודות: אני אישה פרימיטיבית. ביסקסואלית, אבל פרימיטיבית. עד כמה פרימיטיבית? מאוד פרימיטיבית. חברות שלי קוראות לי 1950, וטוענות שזו השנה שבה הייתי אמורה להיוולד. תכלס, צודקות. אני עדיין מאמינה שהמקום הטוב ביותר לאישה הוא על המרצפות שצמודות לכיור, ואם זה לא בא לה טוב, או שהיא סתם לא משהו בלבשל, אז לפחות שתזמין טייק-אווי ותגיד שהיא הכינה. ואם גם זה לא בא לה טוב, אז שתעשה טובה, תיקח מגב, ותנקה או משהו, או לפחות שתעשה כביסה (רצוי להפריד בין הגוונים ולהקפיד על המעלות שרשומות על הפתק, אחר כך שלא תשכח לגהץ). עד כמה פרימיטיבית? ככה פרימיטיבית. יגידו מה שיגידו כל הפמיניסטיות, יש לי את ההסבר המושלם. כזה שיותר מתאים לשנת 2016, ואני מוכנה לפרט אותו לכל מי שרק יסכים לשמוע. מעט מאוד מסכימים דרך אגב.
 
לפני חודש בדיוק הכרתי את גבר חלומותיי. גם הוא כמובן פרימיטיבי ממש כמוני, ויחד יכלנו לשבת על הספה הכחולה ולחיות כמו ב-1950, רק עם מזגן ואינטרנט. זה היה כמו חלום שהתגשם. עד כמה הוא פרימיטיבי שאלתם? הוא הביא לי לפגישה השלישית שלנו מקרר. זה גבר אמיתי. כן ממש מקרר. הוא עמד בדלת ומקרר בידו. כי החיים ב1950 דווקא היו לו נחמדים, אבל הוא העדיף את הבירה שלו קרה, והמקרר שלי בדירה בדיוק התקלקל. וכן, ממש כמו ב-1950, אישה קטנה שכמוני, מתקשה ללכת לרחוב ליד, לבחור מקרר, ולדאוג שהוא יגיע לדירה ויתחבר לחשמל. אז הוא עשה את זה, גבר חלומותיי. הכל היה מושלם שם. בשנת 1950. אבל כמו בכל אגדה מופלאה, משהו היה חייב להשתבש. 
 
זה קרה יום אחד, אחר הצהריים, כששנת 2016, נכנסה במפתיע לחיינו. בדיוק ישבתי במרפסת, לגמתי תה קר, והסמארטפון הכריז שלפייסבוק יש משהו להגיד לי. אימא שלו עשתה לי לייק. לא היינו חברות בפייסבוק או משהו, והיא גם לא ממש ידעה מי אני. סתם ראתה תמונה נחמדה שהבן שלה עשה עליה לייק והחליטה להיות קונפורמיסטית ולעשות לייק גם היא. אני אשקר אם אני אגיד שלא התרגשתי ממש. אני מודה, התלהבתי. למען האמת, לקחתי את עצמי מיד מן המרפסת לחדר השינה, והתחלתי לקפוץ על המיטה כמו ילדה. ממש כמו שהייתי נוהגת לעשות בשנות ה-90 המוקדמות. בכל זאת, כשטכנולוגיה במיטבה,  נכנסת סתם כך לחייה של ילדה משנת 1950, זה ממש אירוע. 
 
אז לכבוד האירוע, החלטתי מיד להשתמש בכל הכלים הטכנולוגים שברשותי, בכל זאת, כאחת שלקוחה משנת 1950, טכנולוגיה אין פה הרבה. צילמתי את המסך ושלחתי לו. לגבר חלומותיי. זה לקח בדיוק שתי דקות עד שהטלפון צלצל. בכל זאת, בזמן שאני כבר התקדמתי לשנת 2016, הוא נשאר עמוק מאחור, ב-1950. "אימא שלי עשתה לך לייק?". "כן," עניתי בגאווה. "את בטוחה? אולי זה לתמונה שאני מתויג בה?". "לא," עניתי. ומיד גייסתי שוב את כל הכוחות הטכנולוגים שברשותי והראיתי לו את הלייק של אימא שלו מתנוסס על תמונה של שתי גורות פינצ'ר חמודות שהעליתי ממש שעה קודם לכן.
 
 אבל הגבר שלי, גבר חלומותיי, אותו זה קצת פחות הלהיב, שהאימא שלו כבר כל כך ב-2016, כשהוא תקוע עמוק ב-1950. הוא מיד צלצל לגעור בה. הוא אמר לה שהיא עושה לו פאדיחות, ומיד סימס בקבוצה של הבנים (שלאף אחד אסור לדעת מה הולך בה) על המאורע שמתרחש לו מתחת לאף הפרימיטבי שלו. "שווה לייק מאימא," חבר כתב לו עליי, וכמעט חזרנו אחורה בזמן בשקט ובשלווה. אני הכנתי פיצה, הוא חייך ואמר שטעים, והמקרר קירר את הבירה ממש כמו שהוא אוהב. 
 
אבל למחרת, כשהוא הגיע הביתה, הוא גילה שאימא שלו, היא נשארה שם. ב-2016. וכמו כל אימא טובה שחיה ב-2016 היא החליטה לשבת על הפייסבוק שלי ולעשות עליו דוקטורט. בכל זאת, היא – בניגוד אליי – בקיאה בפלאי הטכנולוגיה. ומהדוקטורט הזה היא חזרה עם ממצאים מפלילים: "היא רוסייה?" היא שאלה אותו כשהוא ניסה להכין לעצמו קפה. "כן, היא רוסייה. מאיפה את יודעת?". "יודעת" היא ענתה לו, בפנים קצת מודאגות. "וגם אתה כזה?" היא שאלה אותו בפנים קצת יותר מודאגות. "מה? רוסי?" הוא ענה. "לא. גם אתה ביסקסואל כמוה?". הוא צחק. 
 
ומכאן הסיפור הזה הופך להיות קצר מאוד. אחרי שבוע שבו גבר חלומותיי ואימא שלו לא החליפו מילה, הצחוק הפך לבכי. ואנחנו, אנחנו הפכנו לרומיאו ויוליה. בכל זאת, שנת 2016 נראתה לו הרבה יותר אטרקטיבית והוא החליט לחתוך את החיים המושלמים שלנו מ-1950, ולחזור לחיות עם אימא שלו בשנת 2016. אבל האימא, היא נשארה ביפובית. ממש כמו הרבה אנשים ביפוביים שחיים בשנת 2016.
אבל אני, מה אכפת לי. אני אלך מחר למצעד עם הקהילה שלי, אמשיך להצטלם עם דגל גאווה וגם אעלה את זה לפייסבוק. אני כבר לא אדאג שהאימא ההיא מ-2016 תראה את זה, כי זה בכלל לא משנה. ואז אחזור ל-1950 כמו שאני אוהבת. בכל זאת, גם ב-2016 עדיין יש ביפוביה. אז אם כבר אולד-פשן, עדיף להמשיך לשבת על ספת הרטרו בדירה שלי. ממש כמו ב-1950. לפחות אז היה אחלה קולנוע.
 



הסיפור הקודם

הדבר היחיד הלא צפוי בסיפור של "נועה" היה ההחלטה לקשור אותה

הסיפור הבא

אתם, אנחנו וראש הממשלה

שיר נחמיאס

שיר נחמיאס

הסיפורים החמים

המקומון

בעקבות חשיפת המקום: התנועה לחופש המידע דורשת לקבל את רשימת רבני השכונות

דמוקרטיה במשבר

בניהו צייץ על שוטר רעול פנים. המשטרה: "פייק. המצולם אינו שוטר". תיעודים שלו בהפגנות מוכיחים אחרת

חינוך

לא רכה בכלל: כך נראית גזענות במערכת החינוך, רגע לפני שהשנה מתחילה

הסיפור הבא

אתם, אנחנו וראש הממשלה

אני מעדיף לא להצטער אחר כך שלא קשרתי

לחתוך מזה

קטגוריות

  • גלריות
  • דעות
  • המקומון
    • סביבה
    • תכנון
  • וידאו
  • חם
  • כלכלה וחברה
    • בריאות הנפש
    • החברה הערבית
    • חינוך
    • מבקשי מקלט
    • צדק חברתי
      • דיור ציבורי
    • רווחה
  • מגזין
  • מדיני-בטחוני
    • יהודה ושומרון
    • מלחמת אוקטובר 23
      • מחדל ה-7 באוקטובר
    • עזה
    • צבא
  • משפט ופלילים
    • אלימות מינית
    • דמוקרטיה במשבר
    • משטרה
    • נשק
    • שחיתות
  • פוליטיקה ותקשורת
    • פוליטי
    • תקשורת
  • פרויקטים
    • русский / English / عربى
  • תחקירים

המקום הכי חם בגיהנום || 

עיתונות עצמאית, בלי פחד. 

אנחנו מחויבים לנקודת מבט קשובה, ביקורתית ומאוזנת, אבל היא לעולם לא חפה מתפישת עולם, מעמדות ומעקרונות. במגזין הזה אנו מבקשות לעשות עיתונות שדבקה בעקרונות של דמוקרטיה, שוויון וצדק חברתי. עיתונות חוקרת, חפה מפחד וממורא. עיתונות שאינה חוששת לקחת צד. ששומרת על פרופורציות, שאינה מתלהמת, שנצמדת לעובדות ולסטנדרטים מקצועיים, סקרנית ובודקת את עצמה.

 

© 2024 כל הזכויות שמורות למקום הכי חם בגיהנום - מגזין עיתונאי עצמאי.

Fatfish

בתקופה בה הממשלה מתנגחת בתקשורת החופשית, זה הזמן לתמוך בעיתונות שהם לא יצליחו להביס

אנחנו חייבים את התמיכה שלך כדי להמשיך לחקור, לחשוף ולדווח, ולעשות עיתונות שמשפיעה על המציאות.

לתמיכה בכל סכום >

×
אין תוצאות
צפיה בכל התוצאות
  • ראשי
  • מדיני-בטחוני
  • משפט ופלילים
  • כלכלה וחברה
  • פוליטיקה ותקשורת
  • המקומון
צרו קשר
מי אנחנו

© 2025 כל הזכויות שמורות למקום הכי חם בגיהנום - מגזין עיתונאי עצמאי | פיתוח Fatfish