1.
היין, המיוצר ביקב קטן ומשפחתי ברמת הגולן, מתאפיין בניחוחות המועצה המקומית קצרין, עם ארומת ג'בהת אל נוסרה הנישאת מעבר לגבול, בתוספת עפיצותו המפתיעה של הפצוע הסורי שהדרוזים בגולן ביצעו בו לינץ' בעודו שוכב באמבולנס (מהדברים שלא כתובים על תוויות של יינות, וחבל, כי לא הגיע הזמן שתהיה קצת אמת בפרסום? נגיד, לדוגמה:)
2.
מכבי "כסף" תל אביב נגד הפועל "חלומות ילדות מגוחכים" תל אביב (שנדע, סוף כל סוף, מה כל אחד מייצג ולמה, ונוכל לבחור קבוצה ביתר שקיפות, כך שלא יקרה שמישהו יחליט לאהוד את הפועל ולא יבין מדוע, בגיל חמישים, עדיין מתקשרים מהבנק בגלל חריגה, ועדיין, כל מה שהוא יכול לעשות בעניין זה להתקשר לאמא, שתדבר עם אבא.
ובמקביל,
נגיד,
שמי שמחליט לאהוד את מכבי, שלא יתפלא למה בגיל חמישים הוא גרוש, יוצא עם בחורה בת שלושים שבטוחה שבגילה כבר צריכים ניתוח פלסטי, הילדים שלו לא מדברים אתו, הוא לא נרדם בלילה בלי לשתות שעה ולבכות חצי שעה, והיחידים שמאירים אליו פנים הם צמד המוכרים בחנות היין היוקרתית, שם הוא רשום לטעימות של יינות באלפי שקלים)
3.
אני
אני אני
אני אני אני
מזרחי (השיר הזוכה בפרס ראש הממשלה לקידום הפריפריה בשירה, אבל רק בשירה! לא קידום גיאוגרפי! כי בכל זאת – נדל"ן זה נדל"ן, ויש גבול לאפליה המתקנת.
מנימוקי השופטים:
"אצלנו, באליטות החדשות, איכות היא לא מלה גסה. כוס היא מלה גסה. אבל איכות לא.")
4.
זה לא היה ירי נקמה, זה היה מטח כבוד על מרפאה בעזה, וזה הבדל גדול מאוד כי ירי נקמה זה משהו אכזרי וברברי שרק ערבים עושים. מטח כבוד, לעומתו, זה משהו שקשור בצורך לזכור את חברינו הלוחמים, ואתם יודעים כמה קשה לזכור חללי צה"ל – הם ממשיכים למות כבר שישים שנה, כבר יש ערימות מהם, ולא נראה שזה מתקרב לאיזשהו פתרון, אז לפעמים פשוט שוכחים, לעזאזל, והעובדה שזו היתה מרפאה רק גרמה לזה להיות יותר זכיר (מנימוקי ועדת החקירה הפנים-צה"לית, שהיתה הגונה ואובייקטיבית לחלוטין, וסיימה את ישיבתה במטח כבוד על משרדי "שוברים שתיקה")
5.
אני אוהבת אותך מאמי אבל קודם כל אני צריכה לגדל שלושה ילדים, לקבור את ההורים, למצוא את עצמי בהודו, לפתוח רשת יבוא בדים מסין, להיגמל מעישון ולהתמכר ליוגה, ואחרי זה נשבעת לך נשבעת לך נשבעת לך נתנשק צרפתית (כמה זה היה פשוט אם זה מה שהיה כתוב בהסכמי קדם-נישואין. כמה אי הבנות היו נחסכות. לשני הצדדים, כי אגב – החברה הכי טובה שלך? זאת שפתחת איתה רשת ליבוא בדים מסין? זאת שאת אומרת שאתם נשמות תאומות? אז זה בטח לא תאומות זהות, כי היא גומרת הרבה יותר מהר ממך)
6.
אצלנו בסיגריות, בכלל אסור להגיד דברים חיוביים על העטיפות, רק דברים מפחידים על סרטן ומחלות לב, אז יוצא שמכל המוצרים בעולם דווקא מה שכתוב על סיגריות הוא אמיתי. ובגלל זה אנשים לא מסוגלים להיגמל – מכורים לאמת. רואים קופסה, קוראים, אומרים: נו, סוף סוף מישהו לא משקר לי בעיניים. לא שווה סיגריה? (מנכ"ל דובק. לא דובק הסיגריות, דובק החברה ליצוא דובונים למדינות ערב. "דובק", בערבית, למי שלא היה בשיעור הזה, זה "הדוב שלך". ויש לו וידוי:)
8.
אתמול עישנתי סיגריה, עישנתי ועישנתי ואחרי דקה כבר הגעתי לסוף. זאת אומרת לפילטר. ואמרתי לעצמי, מה, על הפילטר לא שילמתי? עישנתי גם אותו.
הגעתי לשפתיים. אמרתי, מה, שפתיים לא נשרף? עישנתי גם אותן. הגעתי לגרון.
אמרתי, גרון זה – מה? סך הכל צינור שתקעו אותו בין הראש לצוואר.
עישנתי גם אותו.
הגעתי ללב.
ושמה, עמוק בלב, מצאתי את האהבה הנכזבת שלי לנורית מכיתה גימל. עישנתי את הלב, וככה נהייתי האיש הקשוח שאני היום. שום דבר לא נוגע לי ללב יותר – הלב שלי הוא עכשיו עשן, ומה יכול לנגוע בעשן?
אין, אני עם אהבה גמרתי. שום בחורה לא תזיז אותי מכס המנכ"ל (תודה רבה למנכ"ל, אבל יש לך משהו לתרום לדיון?)
9.
כן! שתלמדו מאתנו בסיגריות. תגידו על עצמכם את הדברים הכי רעים, ותראו שזה לא משנה לאף אחד. ימשיכו לשים אתכם בפה ולמצוץ. אוקי, פה המטאפורה כבר לא עובדת כל כך טוב. או עובדת יותר מדי טוב. שיט, אני מסתבך. תשכחו מה שאמרתי (ואז הוא נעלם, משאיר אחריו רק ענן של אמת צרופה, או שמא זה היה ענן של עשן מסרטן. האמת, מה כבר ההבדל)