בשנת 2026, שנת התקציב הקרבה, ממשלת ישראל החליטה להפסיק את התקצוב למסגרות חינוכיות של יוניטף המיועדות לפעוטות חסרי מעמד. עוד הודיעה המדינה כי ב-2026 תפסיק את התקצוב לטיפולי בריאות משלימים עבור ילדים על הרצף האוטיסטי בקרב הקהילה.
בישראל גדלים כ-8,000 ילדי פליטים ומבקשי מקלט מאפריקה, שרובם נולדו כאן. אליהם הצטרפו בשנים האחרונות אלפי ילדים אוקראינים שהגיעו עם אמותיהם בעקבות הפלישה הרוסית. מדינת ישראל עצמה אינה מחזיקה בנתונים מדויקים על מספר הילדים הללו, על מקום מגוריהם, ולעיתים אפילו לא על המסגרות החינוכיות שבהן הם שוהים. ילדי פליטים אינם מקבלים מספר זיהוי בלידתם, וכל רשות מספקת מספר מזהה משלה כך שהם "נופלים בין הכיסאות", אף שגדלים כאן כחוק.
הפער בין הנתונים שהתקבלו ממשרד החינוך לבין אלה שהתקבלו מ-12 רשויות מקומיות שונות לגבי ילדים בגילאי 3–12 ב-12 בשנת הלימודים 2022–2023 עומד על 2,261 – מספר בלתי נתפס של ילדים שנמצאים מתחת לרדאר של המערכות שאמורות להגן עליהם.
דווקא בישראל
העובדה שבקשות המקלט של הוריהם לא נבדקו מעולם מותיר את הילדים ללא אופק ובחוסר ודאות תמידית. הוריהם, שהפגינו חוסן עצום כשקמו ממסע הפליטות שכלל זוועות כמו מחנות העינויים בסיני, טוענים שדווקא החיים בארץ שחקו אותם עד דק. חיים ללא זכויות, ללא אישור עבודה רשמי וללא מעמד – יוצרים פתחים להעסקה פוגענית, ניצול בדיור וסחר בבני אדם. יומה של אם יחידנית מתאפיין במירוץ בין עבודות שונות מבוקר עד ליל, שתמורתן היא בקושי תוכל לספק לילדיה את הבסיס – קורת גג וביטחון תזונתי.
לפי נתונים שפורסמו ביום ראשון האחרון על ידי ביטוח לאומי, 27 אחוז מהמשפחות בישראל חיות באי-ביטחון תזונתי. אוכלוסיית מבקשי המקלט לא נכללת בנתונים הללו. לפי מחקר ראשון מסוגו, שנערך לאחרונה על ידי מרכז אדווה וא.ס.ף, 85 אחוז מקהילת הפליטים ומבקשי המקלט בישראל חיים באי-ביטחון תזונתי, מתוכם 55 אחוז באי-ביטחון תזונתי חמור. מצבן של הנשים, אריתראיות ואוקראיניות, שלרוב הן גם אמהות יחידניות, חמור במיוחד. העוני שהנתונים האלה מבטאים הוא המציאות היומיומית של אלפי ילדים מהקהילה. למותר לציין את ההשלכות הבריאותיות, ההתפתחותיות והחברתיות שלו.
בעוד שאם יחידנית מהקהילה נאבקת שעות נוספות על מנת לספק לילדיה מינימום הגנה וצרכים, המדינה מפנה לילדים האלה עורף יום יום. דווקא ישראל – שחתומה על האמנה לזכויות הילד זה מכבר, בוחרת לעצום עיניים מול אלפי ילדים החיים בתחומה. כשזה המצב, מה הפלא על ההידרדרות הצפויה של הנוער לפשע? מבלי להעניק לילדים האלה מעמד, לחלקם אפילו אין ביטוח בריאות. מבלי לספק להוריהם מעטפת דקיקה של סיוע סוציאלי, שהם עומדים בכל הקריטריונים לקבלתה, המדינה ממשיכה לגזור את דינם של הילדים הללו לחיים בעוני.
גורל של דור
גם אם נניח בצד שאלות מוסריות ונבחר להסתכל על הדברים דרך עדשה תועלתנית: החברה הישראלית לא תצא נשכרת מלגדל ילדים בסיכון. מעמד יוכל להעניק להם לא רק את הבסיס החומר יהדרוש להתפתחות תקינה, אלא גם אופק אישי ותעסוקתי, שיאפשר להם לתרום לחברה במקום להידחק לשוליה. מדינת ישראל צריכה לאפשר לילדים האלה זכויות בסיסיות לרבות בריאות וחינוך שוויוני.
רק השנה שופטי בג"ץ קבעו כי ההפרדה שמתקיימת בעיריית ת"א בין ילדי מבקשי מקלט לילדי ישראלים היא פסולה מיסודה. ביום הבינלאומי לזכויות הילד, שמוקדש להגנה על כל הילדות והילדים באשר הם, ראוי להביט אל תוך ישראל של 2025 – שמייצרת בתוכה שכבה של ילדים בסיכון, ללא תקווה או אמון ברשויות. שינוי במצב הזה הוא בהישג יד, וזו יד שעדיין יכולה להפוך את גורלם של דור שלם של ילדים.
הכותבת היא רכזת מדיניות ציבורית, תחום חינוך וילדים ב-א.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל.
