העסקה שנחתמה ושחרור החטופים מביאים לבני המשפחות לא רק חרדה והצפה רגשית, אלא גם התעניינות תקשורתית, לעיתים משולחת רסן, שיש להניח שרק תתגבר לקראת כל שחרור ולאחריו. יעלה דוד, שאחיה אביתר חטוף בעזה, תיארה בימים האחרונים כיצד תחקירן של מהדורת החדשות המרכזית באחד הערוצים שלח לה הודעות ללא הרף, גם כאשר חדלה מלהשיב.

"אנשי התקשורת היקרים, מעניין אותי מתי תפנימו שאנחנו בני אדם מעבר לסיטואציה המסריחה הזאת שנקלענו אליה", כתבה בחשבון הפייסבוק שלה, והוסיפה צילום מסך של חילופי ההודעות. כשעדיין אין רשימת חטופים והמשפחות מצויות ברכבת הרים רגשית, אין ערך עיתונאי בראיונות עמם. במילותיו של התחקירן "איך אתם מרגישים? מה הצפי שלכם?" – שאלות שהתשובה עליהן היא חלק מהמודל המסחרי של ערוצי התקשורת, מילוי זמן מסך בבלוטות רגש, הפיכת זוועות המציאות לתכנית ריאליטי.

משרד הבריאות הוציא הודעת מדיניות שאוסרת צילום במתחם קבלת החטופים והבדיקות הרפואיות. אך ספק אם האיסור הזה יקוים, לאור הפארסה לאחר חילוץ החטופים בחודש יוני ב"מבצע ארנון" – כניסת הצלמים למתחם בית החולים, בניגוד להנחיות, וכן כניסתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהגיע למקום לספוג בעצמו קצת מאור הזרקורים.

גם עכשיו, שבעה חודשים לאחר מכן, קשה לקחת ברצינות את הנוהל שפרסם המשרד, לנוכח חגיגת יחסי הציבור של גופים ציבוריים וממשלתיים. הביטוח הלאומי למשל, יצא בהודעה בזויה למדי, המפרטת מה גובה המענק שיקבלו החטופים המשוחררים, את סכום הקצבה וגם את אחוזי הנכות שיהיו זכאים להם. 

---

קבלו את הכתבות ראשונים בוואטסאפ

בית החולים בילינסון מנסה גם הוא לסדר לעצמו קצת יחסי ציבור על גבם של החטופים ולא מפסיק להאכיל במידע מציצני את תאוות הקליקבייט של אתרי החדשות. "הארוחה הראשונה של החטופים בישראל: עוגיות, רסק תפוחי עץ ותה חם", הייתה הכותרת בדף הבית של ynet היום, בכתבה שנראה שנכתבה על ידי דוברות בית החולים. "הצצה מבפנים: כך נראה אגף אשפוז החטופים בבילינסון – 'אווירה רגועה כמו בבית מלון'", כותרת נוספת במעריב, גם היא מבית היוצר של יחסי הציבור של בילינסון, שקיבלו אזכור נדיב בכותרת המשנה. 

הטקסט שליווה את הכתבה האחרונה אינו עיתונאי באופן מובהק: "בית החולים בילינסון חשף את ההכנות לקליטת השבים במתחם החדש. החדרים מזכירים עיצוב של בית מלון באווירה רגועה". מעניין כמה קוראים התפתו לסגור סופ"ש חלומי במתחם הרפואי.

"לאפשר להם לבחור"

המציאות שבסופה התחקירן או התחקירנית לוחצים על משפחות חטופים בחוסר רגישות, אך ורק בשם התחרות על הרייטינג בין גופי התקשורת, היא חלק מהמודל העסקי. חוסר היכולת שלנו להימנע ממציצנות, מגלגל כמות נאה מאוד של כסף מפרסום לכל אילי ההון שמחזיקים בביזנס. וכך, אל מול המושא חסר זכות הבחירה – החטופים עצמם – ניצבים אנשים הנהנים מאנונימיות, אילי ההון המחזיקים בגופי התקשורת ומשלשלים לכיסם ממון רב מפרסומות, בייחוד בזמנים מחרידים שכאלה. 

בערוץ 12 זהו דודי ורטהיים, שם שאינו מוכר כמעט לאף בית בישראל. ורטהיים הוא אחד האנשים העשירים במדינה. הוא הבעלים של קוקה ישראל וחברות הבת שלה: מחלבת טרה, חברת נביעות ועוד – מונופול בתחום המזון. הוא מחזיק גם בבנק מזרחי. כמעט ואי אפשר למצוא תמונה שלו ברשת או במאגרי תמונות פופולריים. אין אף תחקירן שמציק לאחיו, ואף אחד לא טורח לשאול האם הוא חש אשמה על הכוח שקיבל הפירומן איתמר בן-גביר בזכות זמן מסך לא פרופורציונלי במהדורה שבבעלותו. 

בערוץ 13 מחזיק לן בלווטניק, המיליארדר שגם אוחז בשליטה על המפעל המזהם "נשר", ממנו סובלים תושבי רמלה והסביבה. אלי עזור, אנונימי נוסף, השולט בין היתר באסדת הגז תמר, מרוויח גם מפרסומות במעריב, מתוכן שיווקי בוואלה ומהריבים שמדרדרים את השיח הציבורי בין בן כספית וינון מגל ב-103 FM, תחנת הרדיו שבבעלותו. מאחורי ערוץ 14 עומד יצחק מירילשוילי, בנו של האוליגרך הישראלי-רוסי מיכאל מירילשוילי, שהוכנס ב-2023 לרשימת הסנקציות של ממשלת אוקראינה בטענה שהוא מסייע למכונת המלחמה של פוטין.

מתחת לבעלי הערוצים נמצאים הבכירים, העורכים ומנהלי חברות החדשות. הם אלה שיכולים לבסס מדיניות של חמלה במקום לשחר לטרף. אפשר למשל, להחליט שלא מדברים ישירות עם בני משפחה מדרגה ראשונה של החטופים בימים האלה, אלא רק דרך מתווכים. אפשר להחליט באיזה אופן מתייחסים לתיעוד ישיר של רגע השחרור אם יגיע מחמאס. צילומים כאלה ודאי ירוצו ברשתות, מבושלים כתעמולה של ארגון הטרור ומבלי אישורם של החטופים. האם בערוצים יצליחו להתאפק?

המחיר, מעבר להשחתה נוספת של החברה הישראלית, הוא קשה מנשוא – פגיעה ישירה בנפשותיהם של מי שסובלים בשבי חמאס מאז ה-7 באוקטובר. אנשי רפואה ובריאות הנפש הפיצו עצומה להחתמת עוד מומחים ומומחיות שקוראים לתקשורת להימנע מהמחול ההרסני הזה, שם הם מפרטים את תוצאותיו. "אנו, אנשי בריאות ורפואה, קוראים לכבד את פרטיותם וכבודם של החטופים. לאפשר להם לבחור את מידת החשיפה שלהם, להימנע מחשיפה שעלולה להחריף את הפגיעה, ולתת להם את הזמן להחלים רחוק מאור המצלמות", כתבה לירון דוד מאוניברסיטת חיפה ברשת X.

"אנו חוששים כי החטופים ישובו כשהם מתמודדים עם פגיעות פיזיות ונפשיות, לאחר ימים ארוכים של הזנחה, התעללות והרעבה", נכתב בעצומה. "לאחר תקופה כה ארוכה שבה נשללו מהם כבודם, חירותם, עצמאותם ויכולת הבחירה שלהם, יש להשיב לידיהם את השליטה ולכבד את רצונותיהם – ולאפשר להם לבחור מה מידת החשיפה לה יהיו מוכנים". זוהי שעת המבחן של האנושיות אל מול מכונת הכסף. האם בתקשורת המסחרית יצליחו להתעלות?