בשבועות האחרונים קמו עשרות התארגנויות חדשות של מאבק. תאסוף עשרה חבר׳ה, תכין לוגו, פתח דף פייסבוק וקבוצת וואטסאפ – והנה אתה קיים.
לא תמיד ברור אם מטרת המאבק היא זעקה אותנטית או רצון של מנהיגי ההתארגנות החדשה להפוך לאיציק שמולי או סתיו שפיר הבאים, אבל דבר אחד ברור: אנו מצויים בימים בהם מנהיגי מחאה חושבים כמו כוכבי ריאליטי וההצלחה צריכה להיות מידית, עוצמתית וגימיקית.
ענבל חרמוני, יו״ר איגוד העובדות הסוציאליות (העו"ס), השקיעה את זמנה בהתארגנות, בבניית כוח ואפילו בהסתדרות העובדים, רחמנא ליצלן. רצף מילים אפורות ומשעממות שהביאו למאבק המוצלח הראשון של מחאת 2020.
ההסכם שנחתם עם האוצר סיים 17 ימי שביתה קשים, אבל המאבק של חרמוני החל עוד לפני שנבחרה לראשות איגוד העו״ס.
חרמוני הייתה ממובילות תנועת ״עתידנו״ שנלחמה נגד הפרטת השירותים החברתיים והייתה חלוצה של ההצמדה המוצדקת בין השיח על שכר העובדות הסוציאליות למאבק נגד התפרקות הרווחה בישראל. בשביתת העו״ס ב-2011 הן הציגו קו אגרסיבי וביקרו את ההסכם בחריפות.
חרמוני השקיעה את זמנה בהתארגנות, בבניית כוח ואפילו בהסתדרות העובדים, רחמנא ליצלן. רצף מילים אפורות ומשעממות שהביאו למאבק המוצלח הראשון של מחאת 2020
ב-2011, אחרי 23 ימי שביתה, העובדות הסוציאליות חזרו לעבודתן מושפלות. ההשבתה גבתה מחיר גבוה מהמטופלים שלהן ותוספות השכר היו מבישות.
למאבק 2020, הן הגיעו שונות. חרמוני ושותפותיה להנהגת האיגוד תכננו את המאבק בקפידה עוד מאז נבחרה לתפקיד בתחילת 2018, וחיכו לרגע המדויק בו יחסי הכוחות בין העובדות הסוציאליות לבין הממשלה יתערערו. ברגע הזה יצאו העו״ס למתקפה ויצרו מתכון למחאה מנצחת.
500 מיליון שקלים בלבד
שביתת העובדות הסוציאליות הצליחה, בין היתר, בזכות שילוב של חמשת המרכיבים הבאים:
1. תזמון: משבר הקורונה הדגיש את חשיבותם של שירותי הרווחה בכלל ואת חשיבותן של העובדות הסוציאלית בפרט. העומס הנפשי, אי הוודאות הכלכלית, העלייה במקרי האלימות במשפחה ורעות חולות נוספות שהתגברו בתקופת המשבר עזרו לנו לגלות מחדש את ״הלוחמות בחזית החברתית״.
העובדות זכו למחמאות ובמהלך מוצדק ונכון, תרגמו את מחיאות הכפיים מהמרפסת לדרישות. המבקרים זעמו על התזמון: מה פתאום עכשיו בזמן משבר? אבל כנראה שלא לחינם המורים שובתים לקראת ה-1 בספטמבר. משבר הקורונה נתן לעו״סיות את 15 דקות התהילה שלהן והן ניצלו אותן עד תום.
המבקרים זעמו על התזמון: מה פתאום עכשיו בזמן משבר? אבל כנראה שלא לחינם המורים שובתים לקראת ה-1 בספטמבר
2. תמיכה ציבורית: לעו"ס אין ״שאלטר״. הן לא האחיות שמשאירות את המחלקות ריקות ולא עובדי הנמלים שסוגרים את המדינה. העו"סיות הפכו את האהדה הציבורית לשאלטר שלהן. בעזרת מערך דוברות ועבודה משותפת ברשת, הן הצמידו את הדיון בשכר לדיון על עתיד שירותי הרווחה בישראל וזכו לתמיכה מקיר לקיר.
זה דבר אחד להתנכל לעו"ס בשגרה, ודבר אחר לגמרי להתנכל לעו"ס כאשר יש מיליון מובטלים וישראלים רבים נאבקים כדי להחזיק את הראש מעל קו העוני.
3. עבודת שטח: איגוד העו"ס בנה לעצמו מוניטין בשטח כגוף המחובר לעובדים ומייצג אותו. העו"סיות ביקרו במקומות העבודה ברחבי הארץ, קיימו פעילויות הסברה, גייסו את הרשויות ורקמו שותפויות חזקות עם ארגוני חברה אזרחית ועם ארגון הסטודנטים לעבודה סוציאלית ״עו״סים שינוי״, שלא פעם הביאו קול צעיר ורדיקלי להפגנות.
בניית התשתית ברחבי הארץ סייעה להתגייסות העובדות הסוציאלית למחאות, לעתים במספר מוקדים במקביל, ולא פעם באמצעות חסימת כבישים ושימוש במיצגים יצירתיים.
4. מאבק תקיף: השביתה הקיפה את כל השירותים הסוציאליים במשרדים הממשלתיים וברשויות המקומיות. במסגרת השביתה, לא נערכו הליכים רבים והכרחיים כמו טיפול במקרי אלימות במשפחה, חקירות ילדים ואפילו ועדות להפסקת הריון.
חרמוני, מנהיגה כריזמטית ותקיפה, לא היססה להיעצר בעבר ולחסום כבישים והיוותה דוגמא לאלפי העובדות המפגינות. רמת האמון הגבוהה ביו"ר סייעה להוציא לשטח עובדות שמצויות בימים לא פשוטים, בהן האחריות על המטופלים מכרסמת בהן, אך גם מצבן האישי. לא קל לשבות ולא לקבל שכר בימים בהם בן הזוג נמצא בחל״ת והילדים בבית.
5. דרישות ברורות: הדרישות של העו״ס היו ברורות והסתכמו ב-500 מיליון שקלים בלבד. בימים בהם הממשלה מותקפת מכל כיוון, מדובר בסכום ששווה לשלם כדי לקבל שקט לפחות בגזרה אחת ולהצטייר כ״חברתיים״.
מבחינת ההסכם, העובדות הסוציאליות עמדו בדרישות שהציבו: תקצוב תכנית המוגנות יעוגן בבסיס התקציב ויהיה גדול כמעט פי שבעה מההצעה הראשונית של משרד האוצר. הרפורמה במבנה השכר עתידה להיכנס לתוקף ביולי 2021 ולכלול עליית שכר ממוצעת של כ-12% על פי ההערכות.
חרמוני, מנהיגה כריזמטית ותקיפה, לא היססה להיעצר בעבר ולחסום כבישים והיוותה דוגמא לאלפי העובדות המפגינות
מעבר לעליית השכר, הציפיה היא כי הרפורמה תביא לשינוי האופן בו משתכרות העובדות, חישוב מחודש של השכר והתגמול על ההתמקצעות, זאת במטרה שהרפורמה תאפשר למקצוע לצמוח ולמלא את התקנים החסרים. כמו כן, העובדות יקבלו מענקים מידיים אשר יכסו על אבדן השכר בימי השביתה ויהוו תוספת עבור העבודה המאומצת בתקופת הקורונה.
ההזדמנות של ההסתדרות
חרמוני השכילה להתנהל בחוכמה מול ההסתדרות, שכניסתה להליך המשא ומתן ברגע האחרון היתה חשובה.
מצד אחד, ההבטחה למענק בסך 1,000 שקלים לכל עובדת והאיום בהשבתת המשק מצד ההסתדרות סייעו בהגעה להסכמות. מנגד, חרמוני שמרה על חופש פעולה יחסי ונמנעה מלפתח תלות באינטרסים השונים של יו״ר ההסתדרות, ארנון בר-דוד, מול הממשלה.
חרמוני אינה נמנית על המעגל הקרוב של בר-דוד, מה שמסביר, אולי, מדוע רק אחרי שישה ימים פרסם היו"ר הודעת תמיכה רפה במאבק העו״ס.
בימים בהם ישראלים רבים מפגינים ומבקרים את התנהלות הממשלה, עמידה איתנה של ההסתדרות מול הממשלה עשויה להוות עבור הארגון הזדמנות לשפר את מעמדו וכוחו בקרב האזרחים.
עמידה איתנה של ההסתדרות מול הממשלה עשויה להוות עבור הארגון הזדמנות לשפר את מעמדו וכוחו בקרב האזרחים
ההסתדרות נמצאת כבר שנים במאבק תדמיתי קשה. ייתכן שדווקא המשבר הנוכחי מהווה הזדמנות נדירה להתנחל מחדש בלבבות הציבור הכללי, לעודד התאגדויות חדשות ברחבי הארץ ולקבע את מעמדו של הארגון כמוביל המאבק החברתי בישראל. ציבור העובדים מקווה שהצלחת העובדות הסוציאליות תעניק רוח גבית ליו״ר ההסתדרות לצאת למאבקים נוספים.
כך עו"סות מהפכה / יניב בר אילן
על מחאת 2020 אפשר להגיד הרבה דברים. היא משקפת כעס, תסכול, ייאוש. אנחנו כבר לא שואלים איפה הכסף, אלא חרדים לקיומו.
אחד המושגים שקשה לכאורה לזהות עם המחאה הנוכחית היא הישגים. במחאת 2011 שאלנו כבר בשלב מוקדם מה ייחשב כהישג. ב-2020 קשה לדמיין את ההישג מול העיניים. לאלפים ברחובות קל יותר לדמיין מציאת חיסון לקורונה מאשר שינוי מדיניות גורף ביחס לשכירים ועצמאיים. תנו תשובה ברורה מה פתוח מתי – גם זה משהו.
ודוקא באווירת הנכאים הזו בולטים מספר מצומצם של מאבקים שסימנו מטרות ברורות, נלחמו מול מגדלי השן הממשלתיים וקצרו הישגים מעשיים ותודעתיים. הבולט שבהם הוא מאבק העובדות הסוציאליות.
מעתה, יזכו העובדות הסוציאליות בתקציב של 70 מיליון שקל לטיפול במוגנות, לעומת 10 מיליון שקלים שהציע משרד האוצר במקור. כמו כן, משרד האוצר הסכים באופן עקרוני לקדם רפורמה בטבלת השכר בהיקף שלא היה מוכר עד כה.
עלותו של ההסכם הוא כ-200 מיליון שקלים והוא אמור לספק תוספת ממוצעת של כ-12% לדרגות השכר הקיימות. הוא יחול לא רק על העובדות הסוציאליות במגזר הציבורי, אלא גם גם על עמיתותיהן ה"שקופות" העובדות במסגרות המופרטות.
מה הפך את המאבק הזה, שרבים ניבו את כשלונו, למוצלח? מה ניתן לקחת מהמאבק הזה למאבקים שצמחו?
ריצה לטווח ארוך
מהצלחת מאבק העו"סיות ניתן להסיק שלוש תובנות בולטות.
1. מנהיגות לא פרזנטוריות: את מאבק העוסיו"ת מובילה סיעת "עתידנו", שקמה לפני 15 שנה מתוך רצון לשנות את השיח הפנימי של העובדות הסוציאליות ובטווח הארוך, להוביל את האיגוד. 15 שנה. כמה זה יוצא בציוצים? בפוסטים?
בעולם החברתי או הפוליטי שבו אנו חיים, קשה לדמיין ריצה לטווח כה ארוך. את "עתידנו" הקימו עו"סיות בתחילת דרכן המקצועית, שהביטו קדימו וחזו את האופק התעסוקתי העגום שצפוי להן. האיום המוחשי ביותר לשיטתן היה ההפרטה. כן, יש נמוך יותר מלהיות עובדת סוציאלית במגזר הציבורי – להיות עובדת סוצאלית בעמותה הנאבקת על חייה.
ב-2011, שליש מהעובדות הסוציאליות עבדו במסגרות מופרטות. ערב החתימה על ההסכם החדש ב-2020, מחציתן (!) כבר לא מועסקות על ידי המדינה. כך, בהדרגה, הפך משרד העבודה והרווחה, האמון על הסיוע לקבוצות המוחלשות ביותר, לגדול המפריטים במדינה.
יש נמוך יותר מלהיות עובדת סוציאלית במגזר הציבורי – להיות עובדת סוצאלית בעמותה הנאבקת על חייה
זהו המצב, למשל, עם הטיפול בבני נוער "במצבים של עבריינות וסטייה חברתית" להגדרת הרשויות, הגדרה הכוללת נוער בסיכון ונוער גאה שנפלט מביתו. בתחום זה פועלות למעלה מ-20 עמותות. השבוע סגרו ב"עתידנו" מעגל, כאשר הבטיחו שתנאי ההסכם יחולו על עו"סיות במסגרות הציבוריות והמופרטות כאחד. גם באוצר הבינו שמדובר בקו אדום.
האם מאבק בהפרטת שירותי הרווחה נשמע מאבק קונצנזוסיאלי? לא ממש. בתחילת הדרך נאלצו להתמודד ב"עתידנו" עם תפישה הרואה בעו"סית ספקית שירות לקוחות וטענות לפיהן מסגרות פרטיות יעשו זאת טוב יותר משירות המדינה המסואב. חוגי הלימוד לעבודה סוציאלית, עסקו בעיקר בטיפול פרטני מאשר בטיפול קהילתי ובפעילות אקטיביסטית.
אפילו במחאה החברתית הוצג נושא הפרטת שירותי הרווחה כשנוי במחלוקת; בדו"ח המומחים האלטרנטיבי לדו"ח טרכטנברג, דו"ח יונה ספיבק, הוצגו שתי אפשרויות: הלאמה או המשך הפרטה תחת פיקוח רחב יותר.
כרסום תנאי ההעסקה כתוצאה ממעבר לעמותות פרטיות נתן זריקת מרץ עגומה לעו"סיות והנוכחות של "עתידנו" בשטח גיבשה את תודעת המאבק של העובדות, כולל גם חיבור למובילות המקצוע הוותיקות. כך זכו בבחירות לרשות האיגוד ב-2018. וכך הדליקו את בשטח ב-2020.
2. עכשיו זה לא זמן טוב למחאות? לא פעם נתקלו העו"סיות באמירה הזו.
הנימוקים היו משכנעים לכאורה: הרחוב מוצף במחאות צודקות ואותנטיות; קשה להתמודד עם היקפי המחאה והתמיכה; מחאת עובדות היא בגדר טיפה בים; שבתית עו"סיות דווקא בימי קורונה היא חוסר אחריות; אתן תקברו את האהדה כלפיכן.
הפגנות המוניות בקורונה הן, כמובן, חוסר אחריות. ובכלל, במה אפקטיבית השביתה? הלקוחות שלכם דוממים. שביתת אחיות היא פטיש משמעותי בימי קורונה. אבל עובדות סוציאלית? מי ישמיע את זעקתם של דרי הרחוב, נוער בסיכון, משפחות מוחלשות?
אז זהו. שהתברר שזו דווקא תקופה מצוינת למחאת עו"סיות. הממשלה הלחיצה והעומד בראשה מחפשים עכשיו בעיות אותן ניתן לפתור באמצעות משא ומתן מול הנהגה עם מטרות ברורות.
זה עלה לאוצר בבריאות, אבל את מאבק העובדות הסוציאליות (והאחיות) הם היו חייבים להוריד מסדר היום.
3. הממזרות שינו את החוקים: מאפיין נוסף המחבר בין כל המחאות המוצלחות של ימי הקורונה היא היותן מאבקים בהנהגה נשית למען שיפור תנאי העבודה של בעלי מקצועות הנחשבים "נשיים". מדובר בציבור עובדות שצבר שנים של גימוד והעסקה פוגענית, אולי כי מדובר "רק במשכורת שניה" ואולי משום שמאחיות או מעו"סיות מצפים להקרבה עצמית, בעוד שמרופאים מצפים למקצועיות.
המדיניות הכלכלית שבה נקטה הממשלה בעקבות משבר הקורונה הובילה תסכול של שנים לכדי פיצוץ. זה החל בבעלות המשפחתונים של משרד העבודה והרווחה, שיצאו למאבק לאחר שלא ניתנו להן דמי אבטלה בעוד הן אולצו להחזיר תשלומים להורים ונותרו למעשה ללא הכנסה.
זה עלה לאוצר בבריאות, אבל את מאבק העובדות הסוציאליות (והאחיות) הם היו חייבים להוריד מסדר היום
השבתה של שלושה ימים הובילה לקבלת מענק ראוי. כך היה גם עם המצוקה רבת השנים של העובדות הסוציאליות והאחיות, שהצטברה לכדי עומס בלתי נתפש.
מה צופן העתיד? עתיד המאבק מצוי עדיין בהנהגות נשיות – במאבק מורות הקבלן לילדים חולים שפוטרו וגילו שהשירות יתחדש ע"י משרד החינוך בלעדיהן, במטפלות משפחתוני משרד העבודה והרווחה, שהמאבק המוקדם עורר בהן כמיהה לשינוי צורת העסקתן כעצמאיות נטולות עצמאות.
ממשיכות להשיג? מוקדם לומר. מחפשים השראה למחאה? חפשו אותם במקומות הללו.