מאות אלפי בני אדם השתתפו אתמול (א׳) ביום השביתה והמחאה שארגנו משפחות של חטופים וחללים, החל עם אור ראשון בחסימות צירים ראשיים בהם כביש 1, כביש 6, כביש 20 וכביש 16 בכניסה לירושלים; ובהשכמות מחאה מול בתי שרים וחברי קבינט, נמשך במחאות סטודנטים, עובדי מערכת הבריאות ועוד, והסתיים בעצרת נגד המלחמה ובעד עסקת חטופים – הגדולה ביותר מאז ה-7 באוקטובר עם כ-440 אלף משתתפים לפי המארגנים, וכ-220 אלף לפי המשטרה.
בתחילת היום היה נראה שהמשטרה מנסה ליצור מצג של איפוק יחסי, גם ברמה הדוברותית וגם בשטח. בשעות הראשונות למחאה פורסמו הודעות דוברות של המשטרה בהן צולמו שוטרים שמסייעים למפגינים שהתייבשו או נזקקו לעזרה רפואית, אך יום השיבוש הסתיים עם 44 עצורים ששוחררו לאורך היום לצד מספר תקריות אלימות באיזורים שחשובים לממשלה – פיזית ואידיאולוגית כאחד.
האלימות המשטרתית הקשה ביותר תועדה אמש בתל אביב, כאשר עשרות מפגינים שהתאספו במצודת זאב לאחר העצרת המרכזית בכיכר החטופים והמשיכו את המחאה כנגד הממשלה מול המטה. מפגינים ששוחחו עם המקום הכי חם בגיהנום סיפרו כי כוחות המשטרה ניסו להביא לפינויים, וכשלא הצליחו הם החלו לתקוף באופן כמעט אקראי את הנוכחים במקום. אחד מהם סיפר כי קיבל ״מרפק בגרון משוטר״, כך לטענתו, רק מכיוון שעמד במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון.
המסר החשוב
בקרב ההמון שהגיע לעצרת המרכזית בכיכר החטופים בתל אביב היו כאלו שחשו בפוליטיזציה של העצרת המרכזית, שנחשבת לממלכתית יותר. המחאה שהתחילה בתחנת הרכבת סבידור מרכז כללה בתוכה את מגוון מפגינים והמסרים – מתנועות נוער, דרך ארגוני שמאל ציוני ועד לארגוני שמאל רדיקליים, שהביעו בליל של מסרים כמו "החזרת החטופים", "רק שלום יביא ביטחון", "הפסקת הכיבוש בעזה" וקריאות להפלת הממשלה.
המוחים היו מיואשים, עצובים, עייפים ועוינים. לא פעם ולא פעמיים הדוחק הורגש מאוד, המחסור בסדרנים ובמשטרה הורגש גם. בחלק מהאזורים היו גושי עומס בהם אנשים דחפו ורמסו אחרים, והייתה תחושה של אלימות ועוינות יותר מהרגיל בכיכר הממלכתית שמאפשרת מקום לכולם תחת מסר ברור של החזרת החטופים. הפעם היו על הבמה גם קריאות פוליטיות, כמו מצידו של אביו של גיא אילוז שאמר כי "ביבי מפחד מאיתנו", "ביבי נמנע מוועדת חקירה", או "הממשלה שולחת את הילדים שלנו למות בעזה, ולא בטוח שזה בשביל הגנת המולדת".
בין השלטים שהונפו בקהל היו גם השלטים המוכרים של המטה עם תמונות החטופים או מספר הימים שחלפו והם עדיין בשבי. גם שלטים שדרשו את הפסקת רצח העם בעזה או כאלה נגד הממשלה נצפו מונפים אמש בכיכר, מסרים שבשנתיים האחרונות התרגלנו לראות בעיקר בקפלן או בצומת לאונרדו דה וינצ׳י בקרב הגוש הרדיקלי.
בין מסרים של תקווה ותמיכה במשפחות החטופים היו גם כאלה שחשו שהמחאה הלכה לאיבוד ושיום השיבוש יצר עוינות ותחושת מאבק מסוג "המסר שלי חשוב יותר". ייתכן כי ההפרדה שנוצרה לאורך חודשי המלחמה בין המוחים של שער בגין לבין משפחות כיכר החטופים דווקא הצליחה לתת הזדמנות לכל אחד ואחת למחות על פי דרכו, אך דווקא אתמול התחושות שמגיעות בעקבות פעולות המחאה, כמו תחושת שייכות, שליטה מדומה או השפעה על המציאות התערבבו. התוצאה הייתה תחושת מועקה ובלבול בנוגע לגושי המחאה השונים והמסרים שהם מנסים להעביר, וכך גם באשר לעתיד המחאה.
מוחים מטעם עצמם
בשעות הצהריים התכנסו בלשכת הגיוס בחיפה עשרות מפגינים שתמכו בסרבנית הגיוס יונה רוזמן, שסירבה להתגייס בגלל ״רצח העם בעזה״, שם נעצרו 11 מפגינים. בשאר רחבי הארץ לא הייתה החלטה גורפת בקרב הגושים הרדיקליים אם להשתתף במחאה או לא. חלק יצאו להפגין, חלק לא מצאו את מקומם במחאות הגדולות והפגינו באופן עצמאי, וחלק בחרו שלא לצאת כלל.
בשיחות עם פעילים עלה כי מי שיצאו בחרו לעיתים לעמוד בנפרד, שכן הם התקשו למצוא את מקומם בתוך המחאות הגדולות, והעדיפו לפעול ביוזמות ספונטניות. בשדרות רוטשילד בתל אביב, למשל, התאספו פחות מעשרה אנשים במחאה נגד המלחמה. "אנחנו לא מטעם שום ארגון", אמרה אחת מהן בשיחה עם המקום הכי חם. "פשוט לא מצאנו את עצמנו במחאות הגדולות".
פעילי מחאה איתם שוחחנו ביקשו לקשור את הפקרת החטופים לחיילים שנהרגים ישירות לטיהור האתני ברצועה – אך אותם מסרים לא נשמעו בעצרות המחאה המרכזיות. "זה הזיה שסיסמאות כמו 'ביטחון לא משיגים על גופות של חטופים או של חיילים' נמחקות במחאות הגדולות בשם הקונצנזוס״, אמרה לנו פעילת מחאה נוספת, שבחרה להישאר בעילום שם. ״אני מבינה את הצורך להיות קונצנזוס, אבל כמה מחיקה יכולה להיות? איך אפשר להפריד בין הדברים?".לאורך היום תחושת פרדוקס ליוותה את הפעילים שמפגינים מראשית המלחמה בדרישה לסיימה: כיצד ניתן לקרוא להפסקת המלחמה ולשחרור החטופים ובו בזמן להמשיך להילחם? "אני לא מצליחה להכיל את הקריאה להפסקת המלחמה ושחרור החטופים לצד ההתייצבות למילואים. איך אפשר לשלב את זה עם הידיעה שהמלחמה הזו הורגת את החטופים?״, אמרה בשיחה עם המקום הכי חם פעילת המחאה עדי ארגוב, שנסעה למחות בג'לג'וליה. ״אם 10 אחוז ממי שיצאו אתמול היו מסרבים המלחמה הייתה נגמרת".