מסמכים פנימיים של משטרת ישראל שהגיעו לידי המקום הכי חם בגיהנום בעקבות בקשת חופש מידע של האגודה לזכויות האזרח חושפים את חוות הדעת הרפואיות לשימוש של המשטרה באמצעים לפיזור הפגנות. חוות הדעת של קצין הרפואה הראשי (קרפ"ר) מזהירות מפני פגיעות קשות שמפגינים עלולים לסבול מהן, בין היתר, עקב שימוש ברימוני הלם, גז פלפל, מכת״ז מים, בואש או מכשיר ״צעקה״.
המסמכים מפרטים את הנחיות קצין הרפואה הראשי של המשטרה, ד"ר ולרי שושן, ומשרטטים את הסיכונים הכרוכים בהפעלתם. בין היתר, מזהיר הקרפ"ר מפני פוטנציאל ל"פציעה ברמה בינונית/חמורה" מרימוני הלם, "סכנת הטחה על הקיר/רצפה" משימוש במכת"ז מים, וכן מגז מדמיע, לאחר שהתריע כי הוא מכיל "חומר מורכב המכיל עופרת".
כמעט בכל אחת מחוות הדעת אסר הקרפ״ר את השימוש באמצעים נגד ילדים, קשישים ונשים הרות. הנחיה גורפת שמעוררת תהיות באשר ליכולתם של שוטרים בשטח להבחין ולוודא כי אין בקהל המפגינים אוכלוסיות אלו בטרם הפעלת האמצעים.
מדובר במסמכים רשמיים בהם גורם משטרתי מכיר בסכנות הממשיות הטמונות בכלים אלו, מה שמעלה שאלות לגבי היתכנות יישומן בפועל, לגבי הבדיקות שנעשות טרם אישורם, ולגבי הפער בין הנהלים הכתובים למציאות בשטח. כמעט בכל אחת מחוות הדעת אסר הקרפ״ר את השימוש באמצעים נגד ילדים, קשישים ונשים הרות. הנחיה גורפת שמעוררת תהיות באשר ליכולתם של שוטרים בשטח להבחין ולוודא כי אין בקהל המפגינים אוכלוסיות אלו בטרם הפעלת האמצעים.
הסתרת מידע מהציבור
לפני למעלה משלוש שנים, בשנת 2022, פנתה האגודה לזכויות האזרח למשטרה כדי שזו תפרסם את חוות הדעת של הקרפ״ר בנוגע ל-11 אמצעים לפיזור הפגנות. על פי נהלי המשטרה תנאי מקדים לאישור כל אמצעי "פחות מקטלני", הוא, בין היתר, התייחסות רפואית של הקרפ"ר להשלכות השימוש באמצעי. המשטרה דחתה את הבקשה בטענה כי "אין מדובר בחוות דעת מאוגדות למסמך אחד", אלא ב"דיונים פנימיים, הערות בעל־פה ותרשומות בלתי־רשמיות", ולפיכך, טענה, המסמכים מוחרגים מחובת הגילוי לפי חוק חופש המידע.
בפברואר 2024 האגודה פנתה למשטרה בשנית, ודרשה לחשוף את תמהיל נוזל הפלפל ואת חוות הדעת הרפואית שניתנה לגבי שימוש בו, זאת לאחר שעדכנה את נוהל שימוש במכת״ז כך שיתווסף אליו החומר. בתשובתה, המשטרה אישרה שנעשה שימוש בפלפל באמצעות מכת״ז נגד מפגינים, בעיקר בירושלים (לרוב כלפי חרדים ופלסטינים – ס״ת), אולם סירבה לחשוף את ההתייחסות הרפואית.
בספטמבר אותה שנה הגישו התנועה לחופש המידע והאגודה לזכויות האזרח עתירת חופש מידע נגד המשטרה בעניין גז הפלפל, ובתגובה לה זו הודיעה כי שקלה את הבקשה מחדש והחליטה לקבלהּ. שני מיילים שנראים כמו תכתובת פנימית הועברו לעותרות, שטענו מצידן כי מדובר בתכתובת לא סופיות ולא מלאה, שאינה מהווה מסמך רשמי. בנוסף טענו כי בהיעדר תאריך לא ניתן לדעת מתי נכתבו ונשלחו המיילים, אם בכלל, ואם הם משקפים רק חלק מדיון פנימי. בתגובה העבירה המשטרה מחדש את שני המיילים – הפעם עם תאריכים וטענה כי אין חוות דעת רשמיות נוספות שלא נמסרו.
במרץ האחרון הגישה האגודה בקשה נוספת למשטרה שוב – על מנת שתחשוף את חוות הדעת של כלל האמצעים, והחודש הועברו לידי האגודה חוות הדעת הרפואיות הנוגעות לשימוש במכת"ז, בגז מדמיע, ברימוני הלם, בכדורי ספוג, ברחפנים ובמערכת "צעקה".
הפרעה חסימתית בדרכי נשימה
במסמכים שהתקבלו מופיעות השחרות רבות על אישורי גורמים נוספים ביניהם גם הייעוץ המשפטי. כל חוות הדעת כולן, מסומנות כחלק מנהלי אגף המבצעים הרשמיים – עדות לכך שלא מדובר רק בתכתובת פנימית. מטריד לא פחות, הוא שהתאריכים הרשומים על חוות הדעת של הקרפ"ר הם 17-18 במרץ 2025, מה שמעלה חשש כי חוות הדעת הרפואיות – רשמיות ניתנו בדיעבד לאמצעים שמופעלים מזה שנים.
על השימוש בגז מדמיע: "עלול לגרום לגירוי הריריות, הפרעה חסימתית בדרכי נשימה ותופעות אלרגיות אחרות״. בגז, נטען על ידי קצין הרפואה המשטרתי, "ישנו חומר מורכב המכיל עופרת אך בנוכחות נמוכה יחסית"
תוכן חוות הדעת מספק הצצה להרכבם והשפעתם של האמצעים הכימיים המופעלים נגד אזרחים. כך למשל על השימוש במכת"ז פלפל ישנו "איסור מוחלט לשימוש בחללים סגורים או במקומות בהם יש ריכוז גבוה של מפגינים באזור מתוחם (ללא פתחי מילוט)". נוזל הבואש, לעומת זאת, אינו מוגדר כחומר מגרה ריריות, אך על פי המשטרה הוא עלול לגרום ל"בחילות, סחרחורות ותחושת אי נוחות".
לגבי גז מדמיע, הקרפ"ר מציין כי "לא נמצאו חומרים החשודים כגורם מסרטן לבני אדם". עם זאת, הוא מזהיר כי "החומרים מאוד מגרים ועלולים לגרום לגירוי הריריות", הפרעה "חסימתית בדרכי נשימה" ותופעות אלרגיות אחרות. בגז, נטען על ידי קצין הרפואה המשטרתי, "ישנו חומר מורכב המכיל עופרת אך בנוכחות נמוכה יחסית".
השימוש בכדורי ספוג מוגבל אף הוא, וההוראה קובעת כי יעשה "לעבר גפיים תחתונות בלבד". הודאה רשמית בסכנה החמורה הטמונה בפגיעת הכדור בחלקי גוף עליונים, שהביאה לא אחת למוות של אזרחים, בעיקר פלסטינים. השימוש במערכת האקוסטית "צעקה", על פי המסמכים, הוגבל לשימוש ממרחק של 10 מטרים לכל הפחות, שם עוצמת הרעש מגיעה ל-116 דציבלים, וההשפעות הצפויות על מפגינים הן "סחרחורות וכאבי אוזניים".
על שימוש באלות – מהכלים הנפוצים בעימותים ישירים עם מפגינים, במיוחד בקרב פרשים, המשטרה הודיעה המשטרה כי המידע "אינו מצוי ברשותה", שכן "לא קיימת התייחסות מאת הקרפ"ר" לאמצעי זה.
פציעה ברמה חמורה
על פי בדיקת המקום הכי חם בגיהנום, קיימים פערים משמעותיים בין חוות דעת הקרפ"ר בהן כתובים איסורים חד משמעיים לבין נהלי המשטרה העמומים יותר. כך למשל בחוות דעת של אמצעי מסוג מכת"ז מים, נכתב: "אין להשתמש בכינון ישיר לעבר המון ולא לעבר נשים בהריון ילדים וזקנים". באמצעי מסוג מכת"ז בואש ופלפל נכתב כי "חל איסור״ על השימוש באמצעים כלפי ״אוכלוסיות מיוחדות, ילדים, זקנים ונשים הרות". אולם בנוהל המשטרתי עצמו נכתב במעורפל כי "יש להימנע ככל הניתן משימוש ישיר באמצעי כלפי נשים הנחזות בהריון, קשישים וילדים".
גם ביחס לאופן ההתזה של חומרי הבואש או גז הפלפל קובעות חוות הדעת במפורש: "לא לרסס לעבר אנשים המצויים במפלסי גובה שונים" וכן "אין להשתמש לעבר המון המצוי במפלסי גובה שונים". ההנחה היא כי עוצמת ההתזה עלולה לגרום לכך שאנשים ייחבטו וייפגעו כתוצאה מהטחה או נפילה – כפי שכבר קרה בעבר. בנוהל המכת"ז לעומת זאת, קיימת התייחסות קצרה לפיה "אין לבצע התזות כלפי מקומות בהם קיים חשש ממשי של אדם מנזק אגבי כגון: נפילה ממקומות גבוהים, הטחה כלפי קיר". כלומר – מה שנכתב בחוות הדעת באופן מפורט כחובת מניעה מוחלטת הפך בנוהל להמלצת זהירות קצרה.
בחוות הדעת של הקרפ"ר מצוין שפגיעת הרימון בפלג גוף עליון או בראש "עשויה להיגרם פציעה ברמה חמורה". בנוהל עצמו אין התייחסות לאזהרה זו
גם בחוות הדעת המתייחסת לשימוש ברימון הלם ניתן למצוא פערים בין ההנחיות הרפואיות לבין נהלי המשטרה בפועל החושפת פוטנציאל לנזקים חמורים. בחוות דעת הקרפ"ר נכתב שהדרך המועדפת להטיל את הרימון בשימוש מבצעי היא באמצעות הטלה תחתית, כלומר "גלגול על פני הקרקע", וכי לא תתאפשר הטלה עילית (זריקה לעבר האובייקט, ס״ת) בין היתר – ללא שמירה על קשר עין עם האזרחים לעברם הרימון מוטל. אולם בנוהל המשטרתי אין התייחסות לחובת השמירה על קשר עין עם המפגינים.
בנוסף, בחוות הדעת של הקרפ"ר מצוין כי בעוד פגיעה בגפיים תחתונות אינה מעוררת מניעה רפואית, הרי שפגיעת הרימון בפלג גוף עליון או בראש "עשויה להיגרם פציעה ברמה חמורה". בנוהל עצמו אין התייחסות לאזהרה זו. חשוב לציין כי נוהל השימוש ברימון הלם עודכן רק במאי האחרון. בין השינויים הבולטים בעדכון הנוהל ישנו זה הקובע כי טווח ההטלה המינימלי יורחב ל־5 מטרים. חוות הדעת הרפואית בנושא נכתבה במרץ.
עוד עלה בבדיקה שערכנו כי חלק ניכר מחוות הדעת הסתמך על ניסויים צבאים ועל כן בעל רלוונטיות מוגבלת אם בכלל בשימוש כלפי אוכלוסייה אזרחית. חלק אחר מתבסס על חומר מהספרות המקצועית או על דפי מידע מטעם היצרן – גורם בעל אינטרס כלכלי מובהק. בחינה מקצועית עצמאית מצד המשטרה לא נערכה וכן לא נערכו ניסויים ייעודיים לנושא מטעמה או הפקת לקחים מפציעות עבר עקב השימוש באמצעים השונים. על פי פקודת המשטרה להפעלת אמצעים לפיזור הפגנות, כל אישור של אמצעי דורש אישור תקף עוד טרם כניסתו לשימוש מבצעי.
עמימות מובנית
"לחשיפת נהלי המשטרה ולשקיפות חוות הדעת הרפואיות של הכלים לפיזור הפגנות חשיבות מכרעת בפיקוח על השימוש בכלים הקשים האלה על המשטרה״, אמר למקום הכי חם בגיהנום עו"ד הידי נגב, מנכ"ל התנועה לחופש המידע. ״המשטרה שבה ומנסה להסתיר את חוות דעת רפואיות, שהן קריטיות לשיטת ההפעלה. כך, מאז חשיפת העתירה המשותפת של האגודה לזכויות האזרח והתנועה לחופש המידע לחשוף את התייחסות קרפ״ר לשימוש בגז פלפל במכת"ז, למעשה פחת כמעט לאפס השימוש שנעשה בכלי חמור זה נגד מפגינים״.
״האגודה לזכויות האזרח: ״חוות הדעת הרפואית מדגישה את חומרת הנזק הגופני שעלול להיגרם משימוש באמצעים לפיזור הפגנות. לצד זאת, המסמך שמסרה המשטרה כולל קטעים רבים שהושחרו לחלוטין, וככל הנראה נכתב על ידי גורמים אחרים במשטרה, וכן חוות הדעת של הקרפ"ר התבססה על כמות גדולה של חומרים חיצוניים אשר לא נכללו בתשובת המשטרה״
לדברי נגב, ההשחרות במסמכי המשטרה את חוות הדעת של הגורמים הרפואיים, המאשרים שימוש בכלים מסוכנים אלה, היא בבחינת הודאה באשמה. נגב חשף כי התנועה לחופש המידע פנתה למשטרה לאחרונה פעם נוספת, זאת על מנת לברר האם נבדק על ידי המשטרה בזמן מחאות שאין מפגינות בהיריון, ילדים או קשישים, ״שהשימוש בכלים המסוכנים יכול לגרום להם נזק בלתי הפיך״. לדבריו התנועה פנתה בבקשה לחשוף את כלל האישורים הרפואיים שניתנו להפעלת כל כלי מסוכן.
״חוות הדעת הרפואית מדגישה את חומרת הנזק הגופני שעלול להיגרם משימוש באמצעים לפיזור הפגנות. לצד זאת, המסמך שמסרה המשטרה כולל קטעים רבים שהושחרו לחלוטין, וככל הנראה נכתב על ידי גורמים אחרים במשטרה, וכן חוות הדעת של הקרפ"ר התבססה על כמות גדולה של חומרים חיצוניים אשר לא נכללו בתשובת המשטרה״, נמסר מהאגודה לזכויות האזרח בשיחה עם המקום הכי חם בגיהנום. לטענת אנשי האגודה מהתנהלות המשטרה ״עולה תמונה מדאיגה לפיה קיים ידע רב על האמצעים והסיכונים הנשקפים מהשימוש בהם שלא נחשף לציבור״. לטענתם במצב דברים זה אין לציבור יכולת לערוך ״בקרה נאותה על התנהלות המשטרה״.
באשר לפערים שעלו בבדיקת הכי חם בגיהנום בין נהלי המשטרה לחוות הדעת שפורסמה בתחילת החודש, נמסר מהאגודה לזכויות האזרח כי הם ״מעלים חשש כבד״ שהם הופעלו, וייתכן עודם מופעלים, מבלי ששמירה על בטיחות ובריאות המפגינים כלל נלקחה בחשבון. לטענתם האגודה בכוונתם לבחון ״האם למשטרה הייתה הצדקה להימנע מחשיפת החומרים עליהם התבססה״, או הצדקה ״להשחיר מהמענה לבקשת חופש המידע שמסרה חלקים כה גדולים״. במידת הצורך, הודיעו ״נעתור בנושא לבג״ץ. ״חובת המשטרה להגן על מפגינים שמממשים את זכותם הדמוקרטית להפגין ולא לגרום להם לחבלות בגוף ובנפש. האגודה תמשיך לפעול בכל האמצעים על מנת להבטיח את חופש המחאה תוך שמירה על ביטחון המפגינים״.
אל מול האיסורים בחוות הדעת הרפואיות, העמימות המובנית בנהלים המשטרה מעניקה לשוטרים חופש פעולה רחב מאוד היכן שאיש המקצוע מתאר איסור, ומזהיר מפני נזקים חמורים ולעיתים בלתי הפיכים. הנהלים מתרגמים את האיסורים להמלצות כלליות, והציבור, שנחשף לאמצעים בפועל, לא יודע מה הסיכונים הבריאותיים הנשקפים לו והיכן עובר הגבול בין שימוש מבוקר לבין פגיעה מסכנת חיים. מהתנהלות המשטרה במענה לבקשות חופש המידע, נראה שהיא גם לא כל כך מעוניינת שהציבור ידע. יתרה מזאת, בשל התאריכים הכתובים על חוות הדעת עולה החשש שהאישורים נמסרו בדיעבד ובעקבות בקשות חופש המידע וההליך המשפטי כדי לספק כיסוי להחלטות שכבר התקבלו, והסכנות הבריאותיות הכרוכות בשימוש באמצעים קשים אלו לא נבחנו בזמן אמת, אלא נשלפו בדיעבד.
פנינו למשטרת ישראל עם שאילתא בת שישה סעיפים וכן עם הטענות העולות בכתבה, כדי שזו תוכל להגיב להן. מטעם משטרת ישראל נמסר:
״שלום רב,
תוכלי להפנות בקשתך על פי חוק חופש המידע ופנייתך תבחן.
בברכה,
דוברות משטרת ישראל״