מאז שינוי המשטר בסוריה בדצמבר 2024, העולם מתחבט בשאלות קריטיות – מיהו האיש החזק בסוריה, נשיאה החדש אחמד א־שרע הידוע גם כאבו מחמד אל־ג'ולאני? כיצד הוא ינהל את סוריה מוכת המלחמות והמשברים? האם יצליח בכלל לשמור על עמדת הכוח שלו? וכיצד ישפיע עברו על עתיד המזרח התיכון כולו? בימים שבהם א־שרע מקים קשרים עם מדינות המערב ואף מודה רשמית בקיום שיחות עם ישראל, ברור כי המענה על שאלות אלו הוא מפתח להבנתה של סוריה החדשה. כעת מתפרסם ניסיון חדש לשפוך אור על הסוגיה בעזרת אויביו הגדולים ביותר של א־שרע – אנשי המודיעין של משטר אל־אסד.
עם נפילת המשטר ופתיחת בתי הכלא השונים נחשפו סודות רבים, נמצאו אסירים שנחשבו למתים, והופיעו עדויות לפשעיו של משטר אל־אסד המודח. אחד מבתי כלא אלה הוא "ענף פלסטין" או "ענף 235" הידוע לשמצה, כלא של המודיעין הסורי בדמשק. ענף פלסטין התפרסם כאחד מבתי הכלא שבהם הוחזקו בתנאים מזוויעים רבים שנחשדו בהתנגדות למשטר אסד, וסבלו מעינויים קשים ומהתעללות מינית. בענף פלסטין נבנו תיקי מודיעין על רבים מהאנשים האלו. במאמר שפרסמו באתר הלבנוני דרג' ב־26 בדצמבר 2024 העיתונאי וחוקר ארגוני הג'יהאד חאזם אל־אמין והעיתונאית החוקרת האלא נסר א־דין, נחשפים מסמכים של המודיעין הסורי היישר מתוך "התיק האישי" של אחמד א־שרע. תיק זה מכיל מעל 100 עמודים, וחושף פרטים חדשים על א־שרע, על עברו והצלחתו לחמוק ממנגנוני המודיעין שרדפו אחריו במשך שנים. יש לציין שהכותבים לא הצליבו את מרבית החומר שעולה מתוך התיק, והממצאים מבוססים על המסמכים שהיו בו בלבד. מניתוח החומר עולות מספר מסקנות מרכזיות: ראשית, על אף המוניטין מעורר האימה שלהם, מנגנוני הביטחון הסוריים לא הגיעו להישגים מודיעיניים מרשימים, ואף הוטעו פעם אחר פעם על ידי א־שרע. שנית, א־שרע מצטייר כאדם עצמאי, מתוחכם ואף אופורטוניסט. בניגוד לתדמית האידאולוגית הנוקשה של אדם שצמח בעולמות הג'יהאד הסלפי, הוא מוכיח פרגמטיות וסתגלנות לנסיבות, כפי שניתן לראות גם במהפך התקשורתי שעבר עם השנים. גמישות זו בשילוב חוסר היכולת של המודיעין הסורי, הובילו את א־שרע להצלחה האולטימטיבית – מתקפת פתע שניצלה רגע של חולשה היסטורית, והובילה להפלת משטר אל־אסד.
ראשית הדרך
המסמכים חושפים שעד שנת 2016 לא הצליחו אנשי המודיעין הסורי לזהות שאל־ג'ולאני הוא אחמד א־שרע. א־שרע היה מוכר להם, אך נחשב ל"עוד אחד" מבין ג'יהאדיסטים סורים רבים שנעו ברחבי המזרח התיכון. לפי התיק האישי שלו, א־שרע נולד בסעודיה בשנת 1982 לחוסיין א־שרע, פקיד במשרד הנפט המקומי ולשעבר עובד במשרד ראש הממשלה בסוריה. בגיל 13 שבה משפחת א־שרע לסוריה מסעודיה והשתקעה באל־מזה, פרבר של דמשק. לעומת זאת, בתיק שהוקדש לאבו מחמד אל־ג'ולאני נכתבה שנת לידה שגויה, שתוקנה לאחר זמן (מ־1983 ל־1982) כאשר נחשפה זהותו האמיתית כא־שרע.
א־שרע עלה לראשונה על הרדאר של אנשי המודיעין הסורי בשמו האמיתי בשנת 2003, כאשר נסע לעשרה ימים לעיראק להילחם נגד הפלישה האמריקנית. כשחזר לסוריה הוא נעצר ונחקר על מעשיו ועל נסיעתו הבלתי־חוקית לעיראק, אך הכחיש כל קשר לארגונים פוליטיים או לגופים דתיים "קיצוניים". עם זאת, בשלב מאוחר יותר התגלה לחוקרים שהוא נמשך לראשונה לתפיסת הג'יהאד על ידי מטיף והאבי שחי בשכונת מגוריו.
בשנת 2005, כשנכתב התיק, מיקומו של א־שרע לא היה ידוע כלל לאנשי המודיעין. בפועל, הוא המשיך בלחימה בעיראק ובהמשך גם נכלא בידי העיראקים והאמריקנים בזהות בדויה, כאשר גם המודיעין העיראקי לא ידע מיהו. לפי מה שידעו, בשלב מתקדם יותר נוצר סכסוך בינו לבין אביו, והוא עזב את הבית ולא שב מעולם. גם על שאר משפחתו נאספו מעט נתונים – לא־שרע מספר אחיות וכן אח – מאהר א־שרע. על מאהר, שלמד רפואה ברוסיה ונישא לאישה רוסייה ממשפחה עשירה, נאסף מידע לבקשת רוסיה. בשנת 2013 הוא נעצר על ידי המשטר הסורי באשמת החזקת תחמושת, ולאחר שחרורו נחטף (לפי הכתוב בתיק) על ידי "כנופייה טרוריסטית חמושה" כלשהי, ולא היה ידוע להם דבר עליו. כיום מאהר, בסיועו הנדיב של אחיו, התמנה לתפקיד מזכ"ל ארמון הנשיאות, והוא ואשתו ככל הנראה משמשים צירי קשר מול רוסיה.
כשאנשי ענף פלסטין ניסו לזהות את הדמות שהכירו רק כאל־ג'ולאני, הם הרכיבו רשימת אנשים חשודים (שבה א־שרע מופיע אחרון, ושכללה ביוגרפיה רצופת טעויות). הסיבה לכך, לטענת הכותבים, היא צרות החשיבה וחוסר המקצועיות של אנשי הבירוקרטיה המודיעינית הסורית, שהעדיפו "קודם לירות ואחר כך לשאול שאלות". למשל, בדו"ח נטען שאל־ג'ולאני עזב את עיראק ב־2006 ללבנון, שם הוביל את אימוני הארגון הג'יהאדי ג'ונד א־שאם, שלוחת אל־קאעדה במדינה. הטענה התבססה על חשיפה בערוץ אל־ג'זירה, שלפיה אל־ג'ולאני הוא אוסאמה אל־וחידי, סורי מהעיר דיר א־זור שנלחם בעיראק לצידו של אבו מסעב א־זרקאווי, מייסד ארגון המדינה האסלאמית (דאעש). החשיפה הייתה כמובן שקרית, והכותבים טוענים שא־שרע השתמש באל־ג'זירה כדי להסתיר את זהותו האמיתית ואת מסלול חייו. כל מי שחקר את חייו עד היום מעריך שהוא מעולם לא היה בלבנון. גם לאחר שהמודיעין הסורי זיהה אותו בשנת 2016 – בתקופה שבה נחשף לראשונה השם אל־ג'ולאני מעבר לקבוצה מצומצמת והוא הופיע לראשונה בתקשורת – הם לא הצליחו לאתר אותו. לעיתים אף חשבו שמדובר בדמות פיקטיבית. בתיק מופיעות תמונות של מלוויו ושל תומכיו שנהרגו בזה אחר זה במהלך מלחמת האזרחים, אך א־שרע עצמו שרד והצליח לחמוק שוב ושוב, לא ברור כיצד.
בגידות ומהפכים
לטענת הכותבים, התחכום והפרגמטיות של א־שרע הם מאפיינים שמלווים אותו לאורך כל שנות פעילותו. אפילו רודפיו, מחברי התיק, זיהו זאת במידה מסוימת, וכישורים אלו אפשרו לו להטעות ולהונות גם את אנשי אל־קאעדה ודאעש ולנצל את שני הארגונים לצורך קידומו האישי. א־שרע החל את דרכו כאמור בלחימה בשורות אל־קאעדה בעיראק נגד האמריקנים, וישב שנתיים במאסר בעיראק. כאשר השתחרר והגיע למעמד בכיר יותר בארגון, הוא נשלח על ידי מנהיגו החדש אבו בכר אל־בגדאדי לסוריה, והקים שם את ג'בהת א־נוסרה, חזית הסיוע, ששימשה כשלוחת אל־קאעדה בסוריה. כאשר מרד אל־בגדאדי באל־קאעדה והקים את ארגון המדינה האסלאמית, סירב אל־ג'ולאני/א־שרע לשתף פעולה והכריז על שימור נאמנותו למנהיג אל־קאעדה איימן א־זוואהרי. עם זאת, החוקר הסורי חוסאם ג'זמאתי, אדם שעקב באופן צמוד ביותר אחרי פעילותו של א־שרע והתראיין למאמר, אינו מקבל את הטענה שמדובר בנאמנות:
"ברור מהדו"ח שהם [המודיעין הסורי] לא הבינו בזמנו את האישיות של אל־ג'ולאני או את המניעים שלו… הוא מלכתחילה פנה לאל־קאעדה עקב הצורך שלו כידוע בלגיטימציה להילחם במדינה האסלאמית… גם במהלך הקשר שלו עם אל־קאעדה הוא פעל ללא תיאום עם איימן א־ט'ואהרי… הוא לא ביצע את ההוראות של א־זוואהרי, לא מסר לו דיווחים, ולא הפגין כפיפות ארגונית כלשהי". ג'זמאתי קובע בנחרצות שמטרתו של אל־ג'ולאני הייתה מאז ומעולם הקמת ארגון עצמאי משלו.
ואכן, מייד כאשר הגיע הזמן המתאים – בשנת 2016 – ניתק את עצמו א־שרע מאל־קאעדה והכריז על הקמת ג'בהת פתח א־שאם (החזית לכיבוש סוריה). גם כאן, ג'זמאתי טוען, לא הבין לחלוטין המודיעין הסורי את מהלך האירועים. בדו"חות שבתיק, הייתה הערכה שאל־ג'ולאני מעוניין לשנות את ההתנהלות הג'יהאדיסטית כלפי התושבים באזור שליטתו באידלב (בצפון סוריה) וכן לחזק את קשריו עם פלגים מתחרים ועם מדינות כמו קטר, טורקיה וסעודיה. לשם כך, הם העריכו, הוא מוכן לתת הבטחות מילוליות על ניתוק קשרים עם אל־קאעדה ומוכן להתגמש ברמת ההקפדה על חוקי השריעה, בשונה מההתנהלות של ארגוני הג'יהאד הסלפי במדינות אחרות. עם זאת, המודיעין הסורי לא הצליח לחזות את רמת הגמישות שהפגין א־שרע. לפי ההערכות שהופיעו בתיק, הסיכוי שהחזית החדשה תצליח להתגבר על תפיסותיה הדתיות ועל הנוקשות האלימה של אנשיה הוא "כמעט בלתי־אפשרי". אנשי המודיעין חשבו שהחזית תיפול שוב לסכסוכים שבהם הייתה שרויה עם פעילי הארגונים המתחרים.
הם טעו. א־שרע הוביל את ג'בהת פתח א־שאם, שהתאחדה בהמשך עם ארגונים נוספים ל"היאת תחריר א־שאם" (המטה לשחרור סוריה/HTS), לדומיננטיות בלתי־מעורערת בשטחים שבשליטת המורדים בצפון סוריה. עם זאת, בדרך לכך הוא לא היסס להיפטר מהחלקים הקיצוניים יותר בקרב תומכיו הוותיקים. אלו שרצו להישאר נאמנים לאל־קאעדה ולקו הג'יהאדי הנוקשה, הציבו מכשול בדרכו של א־שרע להנהגת האופוזיציה הסורית. הם גם הקשו עליו לקבל סיוע ממדינות ערב ומטורקיה, ומשכו את המתקפות של ארה"ב נגד החזית.
בתיק של א־שרע מוזכרים שני פעילים ירדנים שליוו אותו במשך שנים ארוכות: סאמי אל־ערידי, השופט הבכיר של ג'בהת א־נוסרה, ואיאד א־טובאסי (אבו ג'ליביב), מנהיג החזית בדרום סוריה. החוקר הירדני חסן אבו הניה שהתראיין למאמר בדרג', מספר שא־טובאסי היה פעיל דאעש ותיק שעבד בצמידות לא־שרע לאורך פעילותו בארגוני הג'יהאד השונים, ושימש זמן רב כ"אמיר" של החזית בדרום סוריה. לעומת זאת, אל־ערידי הגיע מירדן בשלב מאוחר יותר והצטרף לג'בהת א־נוסרה בדרום. בעת הפיצול מדאעש הוא וא־טובאסי בחרו להישאר נאמנים כמו א־שרע לארגון אל־קאעדה. עם זאת, השניים הפגינו מחויבות גדולה יותר מזו של א־שרע לארגון האם. אל־ערידי היה ממייסדי ארגון חוראס א־דין (שומרי הדת), השלוחה המקומית של אל־קאעדה בסוריה מאז הפיצול מארגונו של א־שרע (שהתפרקה עם נפילת המשטר). השלוחה הזו הייתה מטרה לתקיפות ממוקדות אמריקניות ולרדיפות של אנשי היאת תחריר א־שאם. אנשי א־שרע אף עצרו לזמן מה את אל־ערידי, אך הוא שוחרר. לא־טובאסי לא היה מזל כזה, והוא נהרג ב־2018 כשניסה לחזק את נוכחות אל־קאעדה בדרום. הכותבים טוענים שלא ברור אם הוא נהרג בידי כוחות משטר אסד, או שא־שרע דאג לחיסולו, שכן א־טובאסי התנגד לניתוק הקשרים עם אל־קאעדה. שני מקרים אלו מעידים היטב שא־שרע היה מעוניין בראש ובראשונה בעצמאות ובדומיננטיות. הוא היה מוכן להזיז מדרכו ללא סנטימנטים כל מי שיציב מכשול.
נקודה חשובה נוספת היא סוגיית התמיכה הזרה. עובדה ידועה היא שטורקיה היא התומכת הגדולה של המשטר החדש בסוריה. בתיק של המודיעין הסורי מופיעות הערכות שלפיהן א־שרע ניתק את הקשרים עם אל־קאעדה במטרה לזכות בתמיכה ממדינות ערב (סעודיה, קטר ואף ירדן). אך לטורקיה – הקרובה ביותר מבין מדינות אלו לאזור השליטה של המורדים באידלב – היה תפקיד מפתח בדרך למיתוג מחדש של א־שרע ושל ארגונו. לטענת כותבי התיק, ניסיון ההפיכה הכושל בטורקיה הוביל לאכזבה קשה של ארדואן ושל משטרו מהקשר עם מדינות המערב, ודחף אותו להשתמש בא־שרע בסוריה ככלי להגברת השפעתו האזורית. ההצלחה בניתוק הקשר בין א־שרע לאל־קאעדה – ולאחר מכן הפלת אל־אסד ועליית א־שרע לשלטון במקומו – היו הפגנת כוח מצד טורקיה. כמו כן, הכותבים מצביעים על הבנות בין סעודיה, קטר וטורקיה כלפי התמיכה במרד נגד אל־אסד, שחייבו את א־שרע ואת אנשיו לשנות כיוון. עם זאת, המטרה העיקרית של השינוי העמוק הייתה הפגנת פתיחות כלפי כוחות חיצוניים. בימים שבהם א־שרע מתקבל כאורח כבוד בצרפת ושרי חוץ מהמערב ומכל המזרח התיכון מגיעים לדמשק, נראה שמדובר בניסוי מוצלח.
טל שוורץ כותב בפרויקט אופק – מיזם משותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם בנצרת