נשנה את העולם

נולדה בבת ים, גדלה ברעננה ובאבן-יהודה. עיתונאית. חייבת לשאול אנשים איפה הבית שלהם, וכבר לא אכפת לה שכמה שהיא מציקה, רוב הזמן היא נשארת בלי תשובות.

נשנה את העולם

עינת פישביין
עשרה מאבקים נגד הפרות זכויות ועוולות חברתיות שלא נזקקים ליום זכויות האדם מיוחד, כי הניסיון לשנות הוא יומיומי

כמו כל "יום שנה" – לאשה, לשואה או לעצמאות - אין שום משמעות ליום זכויות האדם הבינלאומי, מלבד היותו נקודת ציון מקרית בין מה שחלף ומה שעתיד לבוא. יש לא מעט לספר ולומר על מה שהיה ומה שמתרחש בכל רגע במציאות הישראלית, והמקום הזה מוקדש לכך בכל ימות השנה. אבל עכשיו ניקח רגע אוויר, ונדבר על מה שיהיה.

על הפרק עומדת רשימה ארוכה של מאבקים חברתיים, שההיסטוריה הוכיחה שהם הדרך היחידה לשינוי עמוק בנושא זכויות אדם, וכולם יהיו חלק מסדר היום הישראלי גם בשנה הבאה. בחרנו כאן עשרה מתוכם. את כולם נמשיך ללוות, מתוך אמונה בצדקתם ובחשיבות שלהם לעתיד טוב יותר, לא רק עבור הקבוצות שבהם הם נוגעים – אלא לכולנו.

זכויות אדם, לימד אותי פעם מישהו, הן מדרון חלקלק. נתת לאחד ליפול? לאט-לאט יפלו עוד בעקבותיו. הטיפוס במעלה המדרון הזה דורש נחישות וגישה הפוכה. מתחילים מלמטה – מהקבוצות הכי חלשות, אלה שכבר נפלו – ויחד אתן מטפסים לאט-לאט, עקב בצד אגודל, כדי להצילן ולחזק את אלה שעדיין עומדים, למנוע מהם לגלוש. אין דרך אחרת. הקרב נגד העוני יוכרע קודם אצל העניים, רק אחר כך במעמד הביניים, דיור הוגן יתחיל ממחוסרי הדיור, החירות והכבוד לא יתבססו בחברה עד שיוחזרו למי שנגזלו ממנו. היה נחמד להתחיל מראש הפירמידה, אבל זה לא עובד. ראש הפירמידה מתפורר. אנחנו חוזרים אל היסודות.

1) המאבק על עתיד הכפרים הלא מוכרים בנגב

המאבק המרכזי הוא נגד הצעת החוק המתבססת על תוכניות פראוור-בגין ומציעה מענה לשאלת הכפרים הלא מוכרים ותושביהם, לרוב על ידי הרס בתים, פינוי ויישוב מחדש בעיירות. המאבק מתנהל גם נגד יוזמות שונות שמציעות פתרונות ליישוב הבדואי בנגב באופן חד צדדי, ללא מעורבות והסכמה מצד הקהילה. הוא מתבצע בכלים משפטיים וחקיקתיים, ביניהם התייצבות לפני ועדות תכנון בגיבוי גורמים מקצועיים, השתתפות בדיונים בכנסת ועתירות לבתי משפט. לאחר שבני בגין עצמו הודה השבוע שהתוכנית נעשתה בלא שיתוף פעולה ולא זכתה להסכמת הבדואים - יש אפשרות שהקואליציה תוריד אותה, כדי להביא הצעה מחמירה יותר ו"נדיבה" פחות. קיימת תוכנית אחרת, של ארגוני זכויות אדם ומועצת הכפרים הלא מוכרים, שמציעה הסדר בשיתוף.

במקביל ובנפרד ימשיכו להתנהל מאבקים נקודתיים נגד הרס בתים בכפרים הלא-מוכרים, נגד מהלכים תכנוניים שמטרתם פגיעה בישובים הבדואיים הלא מוכרים, ונגד בניית יישובים יהודים ליהודים בלבד על אדמות שיש לגביהן מחלוקת. צעירי הנגב ממשיכים בארגון הפגנות המוניות, יחד עם מועצת הכפרים הלא מוכרים, והפגנות "נגד פראוור" מתרחשות גם ברחבי העולם.


יום הזעם בצומת חורה. צילום: יותם רונן/ אקטיבסטילס

2) הקרב על הדיור הציבורי

הממשלה הוציאה השנה מהקפאה עמוקה וארוכת ימים את חוק הדיור הציבורי מ-1998, זה שאמור היה לאפשר לדיירים לרכוש את דירותיהם ולהתבסס. למרבה האכזבה היא מנסה עכשיו לשנות סעיף מרכזי בחוק המקורי, כדי שלא להקצות את הכסף ממכירת הדירות לרכישת דירות דיור ציבורי נוספות, אלא לטענתה - לסייע בשכר דירה. הדבר יביא לקץ הדיור הציבורי, שנמצא גם ככה במצב אנוש. התחליף המוצע, סיוע בשכר דירה, רחוק מלאפשר בית בטוח וקבוע למי שזקוק לו. המהלך של הרס הדיור הציבורי נמשך כבר שנים, אבל עם הפשרת החוק, כנראה גם בעקבות המחאה של קיץ 2011, ניתנה הזדמנות לקבל כלי חשוב לשינוי חברתי.

כבר היום יש מאבק של חברי כנסת מימין ומשמאל (בוועדות הכלכלה והעבודה ורווחה) נגד שינוי החוק. בשטח יש מאבקים מקומיים נגד פינויים של דיירים, נגד ניצול לרעה של דירות הדיור הציבורי, בניסיונות ליצור קואליציות של דיירים (למשל עולים ותיקים, שנהוג לסווג בקטגוריות זכאות שונות) וכדי לחשוף את הבעיות במערך הדיור הציבורי הקורס. פורום הדיור הציבורי פועל גם לשינוי הקריטריונים המחמירים לקבלת דיור ציבורי, כך שיהיה רלוונטי לכלל הנזקקים לו.


ארבעה ילדים ישנים במיטה אחת, בהמתנה לדיור הציבורי. צילום: ליוי וינטר

3) בעד זכויות מבקשי מקלט

אחרי פסיקת בג"צ שפסלה את חוק ההסתננות, העבירה הממשלה הלילה חוק חדש, הדומה במובנים רבים וגרוע במובנים אחרים מקודמו שנפסל. הרעיון הוא לכלוא ללא הגבלת זמן 3,000 איש ב"מתקן פתוח" ולהחיל שנת מאסר על הנכנסים החדשים (לא רלוונטי כי כמעט כבר לא נכנסים אנשים). במקביל מקדמת הממשלה מגוון פתרונות כדי להתמודד עם כ-50 אלף מבקשי מקלט שנמצאים כאן ולא יוכנסו למתקן וגם אי אפשר לגרשם בגלל החוק הבינלאומי: איסור העסקה ואכיפתו (כלומר, מניעת עבודה ואמצעי מחייה), ניסיונות להעביר אותם למדינה שלישית באפריקה (כנראה באמצעות עסקאות נשק), וכמובן התעלמות ממעמד הפליט שלו הם טוענים.

בנוסף, הממשלה לא נותנת כל פתרון למצוקתם הקשה של תושביהן הוותיקים של שכונות שהוזנחו – בעיקר בדרום תל אביב – ובהן מתרכזים המהגרים מאפריקה.

ארגוני זכויות אדם (מוקד סיוע לעובדים זרים, האגודה לזכויות האזרח, אמנסטי אינטרנשיונל, רופאים לזכויות אדם, קו לעובד וא.ס.ף) יעתרו גם נגד החוק החדש. לחץ בינלאומי וגינויים מתחילים להצטבר מכיוון נציבות האו"ם לפליטים שמתנגדת רשמית למדיניות ישראל וממדינות מערביות אחרות. בתוך ישראל קיימות יוזמות רבות לסיוע למבקשי המקלט, הפגנות נגד גירוש, מעצר ילדים ומעצרים שרירותיים.


מתקן הכליאה הפתוח בשדות. צילום: קארין קייל

4) נגד המשך הפרטת מערכת הבריאות

מערכת הבריאות הישראלית נמצאת בתהליך הפרטה מתמשך מאז חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שמתבטא בשירותים פרטיים כמו השר"פ והביטוחים המשלימים. ועדת גרמן לבחינת עתיד הרפואה הציבורית התכנסה השנה וכנראה תסיים את דיוניה בתחילת 2014, כשאחד הנושאים המשמעותיים על סדר היום הוא השר"פ בבתי החולים.

הלכה למעשה יוצר השר"פ שתי מערכות בריאות, לעניים ולעשירים, תוך שימוש בתשתית הציבורית. דיווחים על הבעיות שנגרמות בתוך בתי החולים ועל הפער בטיפול מתחילים לצוף כעת, ומאבק ציבורי מתחיל לצבור תאוצה, כשמלבד ארגוני זכויות אדם (בעיקר רופאים לזכויות אדם והאגודה לזכויות האזרח) הצטרפו אליו גם קופות החולים.

5) נגד ניתוק חייבי המים

לפי הערכות זהירות מאד, מנותקים בישראל כאלף איש ואשה (וילדיהם) בכל חודש ממים. הערכות פחות זהירות מדברות על מספרים גדולים בהרבה, רק שתאגידי המים מפזרים גם כאן את הערפל שפוגש כל אזרח על התלוש שלו. בשנים האחרונות חלו מספר תהליכים מקבילים: קפיצת תעריפי המים, ביטול רשת הביטחון שקישרה בין אגפים שונים בעיריה (חייבי מים היו מוכרים גם לרווחה, למשל), והעברת העסק כולו לאחריות תאגידים, עדיין בבעלות ציבורית אבל כבר למטרות רווח. יותר ויותר אנשים מתקשים לעמוד בתשלומים, מתרבות התלונות על טעויות ענק של התאגידים (תמיד על חשבון ה"חייבים", כי כולם חייבים להם), ואין הגנה ממסדית על מי שלא עומד בתשלומים.

מסמך מ-2001 מחייב את רשות המים לקבוע תקנות להגבלת האפשרות לנתק, אבל הן מעולם לא תוקנו. בינתיים מנתקים. בינואר 2013 הגישה עו"ד טלי ניר מהאגודה לזכויות האזרח עתירה לבג"צ, בדרישה להשעות את הניתוקים עד שייקבעו כללי הגנה. מאז מגלגלת רשות המים טיוטות של מסמך כזה, לטענת הארגונים הוא רחוק מלהיות טוב אבל נאבקים על שיפורו. עד שיתוקן: אסור לנתק מובטל אבל מותר לנתק עובד עני, ונכה מוגן מייבוש רק אם הגיע ל-100 אחוזי נכות.

יופיו של המאבק על המים הוא שהוא מתנהל במקביל בכנסת, עם התגייסות חזקה של ח"כים לשינוי, ובשטח: קבוצות פעילים ברחבי הארץ אוספות מידע ומנסות ללמוד ולפעול מול תאגידי המים במקומות מגוריהם.

6) המאבק לביטול תוכנית ויסקונסין ואחיותיה

אין גבול לניסיונות הממשלות האחרונות להעביר תוכנית שנויה במחלוקת, שנכשלת ונפסלת שוב ושוב, ל"החזרת מובטלים לעבודה", או במובן האמיתי שלה: לשלילת קצבאות הבטחת הכנסה מזכאים. ויסקונסין הוא השם הגנרי , הבמבה או הקוקה-קולה שלהן, אבל פרסומאי הממשלה טורחים וממציאים להן שמות מפתים. היו כבר מהל"ב, אורות לתעסוקה, ועכשיו "יוצאים לעבודה".

ועדת העבודה בראשות ח"כ חיים כץ פסלה את הקודמות, אבל הממשלה לא מסוגלת לוותר על הרס שירות התעסוקה, שלילת קצבאות, הותרת האחריות על עתידם של המובטלים ודורשי העבודה בידי חברות פרטיות בעלות אינטרס כספי וכמובן – השארת שוק העבודה הקורס והנצלני על כנו, מבלי למצוא פתרונות אמיתיים לחסמים שעומדים בפני רבים.

המאבק מתנהל בוועדת העבודה והרווחה, נגד מרכיבי ההפרטה המופקרים שכוללת גם התוכנית החדשה, בקמפיין ציבורי רחב, ובהשתתפות אלפי האנשים שנאלצו וייאלצו לקחת חלק בתכניות.

7) מתנגדים לאלימות שוטרים

נושא אלימות השוטרים, המוכר כבר שנים לאוכלוסיות מוחלשות, עולה לכותרות בשנים האחרונות בגלל ריבוי ההפגנות הסוערות שמלוות מאבקים חברתיים מאז קיץ 2011, אלימות השוטרים במהלך פיזורן, ובזכות העלייה בתיעוד. כשנוכחו המפגינים, גם במרכז תל אביב, ששוטרים נוהגים באלימות לא רק בהפגנות עם נופך "בטחוני", שמעצרים ושבירות ידיים הם עניין של מה בכך, ושהמחלקה לחקירות שוטרים היא אחד הגופים החלשים בארץ – התחיל מאבק ציבורי. הוא מתרחש בשטח, בעמידה מול שוטרים, בהפגנות מול בתי מעצר בדרישה לשחרר מפגינים (למשל אחרי הפגנת פראוור האחרונה בדרום), בהעלאת חומרים מצולמים לכלי התקשורת ולרשתות החברתיות, ועמודי פייסבוק מיוחדים לנושא שקוראים לפעילות ולהתנגדות.

מהצד המימסדי: הקמת נציבות הביקורת על הפרקליטות וגופי התביעה אמורה לחזק את מח"ש ולאפשר למדינה, בפעם הראשונה ברצינות, לפקח על שוטריה. פיקוח מלמעלה זה נהדר, רק שיש יסוד להניח שפיזור אלים של מפגינים גם הוא הנחייה שהגיעה - בדרך זו או אחרת - מלמעלה.


עצורים בצומת חורה. צילום: יותם רונן/ אקטיבסטילס

8) המאבק על שוויון כלכלי לנשים

זהו מאבק אדיר ממדים, בכל תחומי החיים, אבל בשנים האחרונות מקדם מכון אדווה צורת חשיבה חדשה, המכונה "ג'נדר מיינסטרימינג" - הטמעה של חשיבה מגדרית במדיניות הכלכלית חברתית. הרעיון הוא לשים לב להבדלים בין גברים ונשים בכל צעד ובעיקר בתכנון, ולפעול לחלוקת משאבים חדשה וצודקת יותר.

בנושא תחבורה ציבורית, לדוגמה, היום חושב המתכנן על "האדם העובד" כעל גבר שקם מביתו בפרבר ונוסע למרכז לעבודה. נשים עובדות רבות, לעומת זאת, עובדות במשקי בית, בטיפול בילדים, במוסדות חינוך – ועושות את המסלול ההפוך. תכנון מגדרי ייקח זאת בחשבון. המדינה היא המעסיק הגדול במשק, ומרבית עובדיו הן עובדות. מהלך להעלאת שכר במגזרים שרובן נשים – מורות, אחיות ועובדות סוציאליות – יכול להשפיע דרמטית על פערי שכר בין גברים לנשים במשק כולו.

הישג ראשון למאבק: ביוזמת ח"כ עליזה לביא מינה שר האוצר יאיר לפיד ועדה שתפקידה לבחון היבטים שונים הקשורים בניתוח מגדרי של תקציב המדינה. הוועדה התחילה לעבוד בספטמבר, והיא אמורה לגבש המלצות למדיניות וקווים מנחים לניתוח מגדרי בתהליכי התקצוב. יש עוד הרבה עבודה, אבל יצאנו לדרך.

9) המאבק נגד המאגר הביומטרי

המדינה הציעה: להקים מאגר ביומטרי של כל אזרחיה, שיתנו בהתנדבות (בעצם לא) טביעות אצבע, צילום פנים ויעברו תשאול מקיף. ככה, איזה כיף, היא תדע עליהם הכל, תוכל לזהותם בכל מצב, ולא תצטרך להעיק על עצמה ועל שוטריה בעבודה קשה מדי, כמו לבקש מאדם תעודת זהות. הרעיון הזה עורר זעם ציבורי גדול, הוחלט להפוך אותו לפיילוט של שנתיים בהן עדיין נמסר המידע בהתנדבות, ורק אז יוחלט אם לחייב את כל האזרחים לתת את כל מה שיש להם.

המאבק נגד המאגר מתנהל באופן ציבורי, פתוח, בתקשורת, כולל הרבה התארגנויות, והוא דוגמה יפה לעשייה הפוכה בדיוק ממה שמנסה המדינה להשיג: אזרחים שהם יותר מפריט מסומן בעדר.

10) המאבק בעד העסקה ישירה

זהו אחד הנושאים התוססים על סדר היום החברתי, שמחבר התארגנויות רבות מספור, וגורר אחריו את הגל האדיר של התארגנויות עובדים חדשות (דרך ההסתדרות, כוח לעובדים ומע"ן - לא בסדר הזה ולא בשום סדר). הקואליציה הארצית להעסקה ישירה מקדמת היום, בפעם השלישית, הצעת חוק העסקה ישירה שעליה חתומים כ-60 חברי כנסת. בעמוד הפייסבוק שלהם אפשר למצוא עדויות לחלק מהמגוון האדיר של פעילויות, בעיקר של עובדים למען עצמם, וגם הודעות משמחות כמו "ברכות לראש עיריית אשקלון שמעביר את כל הסייעות בעיר להעסקה ישירה על ידי העירייה. פשוט וישיר. כמו שצריך להיות".

בשנה הקרובה אפשר לצפות להתחזקות המגמה ולהמשך המאבק בכל שיטות ההעסקה הנצלנית שהמציא שוק העבודה בשנים האחרונות, לפני שהעובדים לקחו את העניינים לידיים.

נספח 1א') הכיבוש

המקום שבו אנחנו פוגעים בזכויות האדם הבסיסיות ביותר של מליוני נשים, ילדים וגברים באופן רציף ויומיומי כבר 46 שנים, הוא כמובן בשטחים הכבושים ובמצור על עזה.

הנה דוגמה אחת למאבק נגד "הטרנספר השקט" משטח אש 918 ומשאר שטחי C: ביולי 2012 החליטה המדינה לפנות אלף מתושבי מסאפר יטא, ולהרוס שמונה מ-12 הכפרים הקיימים, בטענה שהם יושבים על "שטח אש 918". התושבים עתרו לבג"צ, מיוצגים ע"י עו"ד שלמה לקר ובעזרת האגודה לזכויות האזרח. ביולי 2013 המדינה השיבה: הם בכלל לא תושבי קבע, הם לא היו שם ערב הכרזת שטח האש, הם באים לעבד את אדמתם רק חודשים מעטים בשנה. בספטמבר השנה קבע בית המשפט העליון הליך משונה בעתירה כל כך מהותית: מגשר שינסה להכריע בין המדינה לבין תושבי מסאפר יטא. הדבר היחיד הטוב שאפשר להגיד על ההמצאה הזאת הוא שלתפקיד נבחר הפרופ' יצחק זמיר. ועדיין, מה הסיכוי של מגשר בהלכות טרנספר?

המאבק על מסאפר יאט הוא חלק מהמאבק המתנהל היום נגד "הטרנספר השקט", פינוי פלסטינים משטח C. הוא מתנהל בעיקר בבתי המשפט, עורכי דין רבים עוסקים בו, חלקם מהארגונים (בצלם, האגודה לזכויות האזרח ועוד) וחלקם פרטיים, ויש כמובן זווית בינלאומית חזקה. מתנדבים מגיעים לשטח, מקימים שם פרויקטים לסיוע לתושבים (כמו מיזמים סולאריים בכפר של איזור יטא), והמאבק הבינלאומי נגד ההתנחלויות עומד כל העת ברקע.

נושאים נוספים על הפרק:

האפלייה המובנית בחלוקת המשאבים בין יהודים לערבים לישראל; חקיקת חוק דיור בר השגה; קביעת מדד לקיום בכבוד; שבירת הסטטוס קוו בנושא הפלות ומתן חופש לנשים לבחור; המאבק המתמשך בגזענות החברה הישראלית; מאבק על חופש הביטוי (החופש להפגין, תביעות דיבה משתיקות ועוד); המאבק למען נישואים של זוגות מאותו מין ושאר "פסולי חיתון ועוד.

למידע נוסף: דוח האגודה לזכויות האזרח המתפרסם בעברית, ערבית ואנגלית: http://www.acri.org.il/he/?p=29359

תגובות לנשנה את העולם

תגובות לנשנה את העולם

עזרו לנו להמשיך לעשות כאן עיתונות. עשו לנו לייק או שייר או ציוץ והכי טוב - הכל ביחד

x

3 תגובות לנשנה את העולם

המאבק על זכויות האדם והאזרח של האוכלוסייה הכי מופלית לרעה בישראל אפילו לא נכנס לרשימה! ההפרה המתמשכת של זכויות האדם והאזרח הבסיסיות ביותר של אזרחים ואזרחיות עם מוגבלות שעבור חלקם גם המאבקים המתוארים כאן הם "לוקסוס". זה מאבק חוצה מגזרים, מין או דת של האוכלוסייה הכי ענייה, הכי מופלית לרעה והכי מושתקת בישראל. ראוי להזכיר גם אותנו, עינת. אבל אחלה טור.

ומה עם זכויותיהם של אנשים וילדים בעלי מוגבלויות לשיוויון זכויות? ילדים שלא תמיד יכולים להשתתף בבי״ס או בגן רק כי לא נגיש להם? אנשים המתקשים בדיבור ואין בסל התרופות מחשב תקשורת תומכת לעזרתם? עיוורים שאין ספרי לימוד מותאמים להם במוסדות החינוך. ואני יכולה להמשיך...

ומה עם מאבקם של אזרחים אוטיסטים לשוויון זכויות, לייצוג תקשורתי הולם ולהכלה בחברה הישראלית?
ייצוג תקשורתי הולם של האוטיסטים עצמם, לא של ארגונים "למען" המפיצים תעמולות שקריות המציגות את האזרחים האוטיסטים באור שלילי ביותר.