יהיה פה בניין יפה, חבל שאני לא אוכל לגור בו

איור: הילית שפר

יהיה פה בניין יפה, חבל שאני לא אוכל לגור בו

תושבי המתחם המתפורר והמוזנח בשכונת גילה מברכים על פרויקט פינוי-בינוי המתוכנן. הם רק חוששים שכמו תמיד הם יישארו מאחור

באמצע שכונת גילה בירושלים עומד מתחם דירות המכונה בפי תושבי המקום "הארלם". מדובר בקומפלקס גדול של מבנים טרומיים מדורגים שנבנו בחופזה בשנות ה-70 כמרכז קליטה לעולים. המתחם משתרע על עשרות דונם, שבילים צרים מבדילים בין שורות הבתים ולצדם מפוזרים מתקנים לייבוש כביסה, רהיטים ישנים וזבל. גרמי מדרגות חיצוניים עולים מהשבילים אל הדירות.

קל להבין מדוע זכה הקומפלקס לכינוי "הארלם". המראה מזכיר יותר מכל שכונות סלאמס בסרטים הוליוודיים, אך הדמיון לא מתמצה בכך. עם השנים, מעידים התושבים, התרכזו לכאן נציגיה של האוכלוסייה המוחלשת של בירת ישראל על כל גווניה. מרכז הקליטה שנבנה בשנות ה-70 פעל עד שנות ה-90, אז הועברו כל יחידות הדיור לחברת "עמידר".

288 משפחות מתגוררות במתחם הזה היום. 84 משפחות כבר רכשו את דירותיהן מהמדינה. כל השאר מתגוררים במקום כדיירי הדיור הציבורי. יש כאן תושבים רבים הנתמכים באופן קבוע על ידי לשכת הרווחה, ביניהם קשישים ניצולי שואה, נכים ואמהות חד הוריות. החיים כאן מתנהלים כבר עשרות שנים בצל מצוקה וקשיים, אבל עכשיו מרחף מעל ראשם של הדיירים איום חדש של חוסר ודאות.

מרכז הקליטה בשכונת גילה. צילום: יאנה בריסקמן

הכל פה מתפורר ורקוב

רוויטל איש, אם חד הורית לשישה, גרה כאן כמעט 11 שנים בדירת חדר וחצי. את הסלון הקטן של ביתה חוצה קיר גבס. בצד אחד של הקיר ישנה רוויטל, בצד השני - שני בניה. חצי החדר הנוסף משמש למגורים, למשחקים ולהכנת שיעורים של ארבע הבנות.

"הכל פה מתפורר", אומרת רוויטל בכעס. "הכל פה רקוב, הכל פה מקולקל. נזילות בתקרה, טפטוף, עובש. בחורף ישבתי בסלון עם מטריה. פניתי ל'עמידר' שיתקנו אבל הם אמרו שאין מה לתקן ואין איך לתקן פה. אז הזמנתי בעצמי בעלי מקצוע שיתקנו ויאטמו. שילמתי להם מכיסי, אבל 'עמידר' מעולם לא החזירה את הכסף".

בשנת 2011 נשרפה דירתה של רוויטל ושופצה על ידי "עמידר". בשנה שעברה בוצעו בדירה עבודות איטום. למרות זאת, כאשר נפגשנו ביום גשום לפני כמה שבועות טפטפו מים ללא הרף מתקרת הסלון של רוויטל אל הרצפה. מי הגשם חדרו גם מבעד מסגרות החלונות ומתחת לדלת הכניסה.

"לא צריך לנסוע רחוק כדי לראות את המפלים, הנה הם כאן", צוחקת רוויטל ומצביעה על הקיר הרטוב. "אי אפשר לחמם עכשיו את הבית בגלל המים. ארונות המטבח עומדים ליפול בגלל הרטיבות. כל מה שבפנים – מתקלקל".

הרטיבות בדירתה של רוויטל. צילום: יאנה בריסקמן

לתושבים רבים כאן יש טענות קשות נגד "עמידר" המזניחה, לטענתם, את הדירות. נזילות, רטיבות ועובש יש כאן כמעט בכל בית. בסופת השלגים בחורף שעבר פונתה משפחה המתגוררת בקומפלקס לבית מלון בעיר לאחר שהמים בדירתה הגיעו לגובה של 30 ס"מ.

בדירתם של ולדימיר פלדמן וראיסה בריסקין, זוג קשישים ניצולי שואה, אחד הארונות ספוג במים. "אני יכולה לייבש את זה", אומרת ראיסה, "אבל אחרי כל גשם זה שוב נרטב". כל הפינות בתקרת הדירה שחורות מעובש ורטיבות, הרצפה סדוקה. מקל ההליכה של ראיסה נתקע בעבר באחד הסדקים והיא כמעט נפלה.

בני הזוג חיים כאן כבר 23 שנה, מהוותיקים ביותר במתחם. שניהם חולים מאוד: היא חולת אסטמה, הוא חולה במחלות סרטן ופרקינסון. בקלסר עב כרס אחד הם אוספים את כל ההיסטוריה הרפואית, קלסר עב כרס שני מוקדש להתכתבות עם "עמידר". לטענתם, את כל השיפוצים והתיקונים הקטנים בדירה עשו על חשבונם. הם פנו ל"עמידר" בשנת 2011 בבקשה לאטום את הגג ולהחליף את הרצפה הסדוקה, אבל לא קיבלו תשובה. ולדימיר אף כתב מכתב בנושא למבקר המדינה. בזכות הפנייה למבקר קיבלו סוף סוף תשובה: "הוסבר לדייר לעשות עבודה בביצוע עצמי שיתחייב להביא לנו הצעת מחיר", כתבה לו פקידה אחת.

ולדימיר פלדמן. צילום: יאנה בריסקמן

"אני לא יכול להתרוצץ בין הקבלנים ולהביא הצעות מחיר", אומר ולדימיר. "דיברתי עם קבלן אחד הוא ביקש בסביבות 10,000 שקלים. לפני חודש וחצי שלחתי ל'עמידר' בקשה לביצוע עבודות בסכום הזה, אבל עדיין לא קבלתי תשובה".

ציפי (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת), אם חד הורית, גידלה כאן במתחם את ארבעת ילדיה. במשך 24 השנים שהיא חיה כאן, היא מספרת, נאלצה לא פעם לבצע תיקונים בדירה על חשבונה.

"כל הילדים שלי היו בחינוך מיוחד, לכולם יש בעיות רגשיות ממה שהם עברו פה", היא זועמת. "הילדים התביישו להביא לפה חברים, לא חגגו ימי הולדת. לגור פה נחשב לדבר קשה מאוד. לקחו את כל האכלוסיות הכי קשות ושמו אותם פה יחד".

הרבה אנשים הולכים להרוויח פה כסף

לפני שנה וחצי התפשטה בין דיירי המתחם שמועה: המתחם המתפורר עומד להפוך לקומפלקס יוקרתי במסגרת פרויקט ענק של פינוי-בינוי. על פי התכנית, המתחם הרעוע ייהרס עד היסוד, ובמקומו יוקמו מגדלים שבהם כ-1,100 דירות. לפני כמה חודשים אספו נציגים של "עמידר" והמנהל הקהילתי את כל תושבי המקום והודיעו להם באופן רשמי על התוכניות.

לאחר הפגישה עם נציגי "עמידר" החליטו התושבים להקים ועד שייצג אותם מול החברה המשכנת וייאבק על זכויותיהם. לפני שלושה חודשים נפגשו נציגי ועד הדיירים עם היועץ המשפטי של "עמידר". ציפי ורוויטל, חברות הוועד, השתתפו בפגישה.

"ראינו את הדגם של הפרויקט", מספרת ציפי. "הבנו שהקרקע פה מאוד יקרה. היא נמצאת ממש בלב השכונה. לפי התכנית שראינו עומדים לבנות פה רבי קומות, בתים מדורגים, חנויות ובתי קפה. המתחם הזה הולך להיות משהו רציני, הרבה גורמים ירצו לנגוס ממנו, הרבה אנשים הולכים פה להרוויח כסף".

עתידם של התושבים בינתיים לוט בערפל. הדיירים אינם יודעים היכן ישוכנו במשך פרק הזמן שבו ייהרס המתחם הישן ועד שייבנה במקומו הקומפלקס החדש. אך מדאיג יותר מכך: הם אינם בטוחים כי לאחר סיום העבודות יוכלו לגור בבתים החדשים. גם אם "עמידר" תשכן אותם בדירות החדשות, ספק אם רבים מהדיירים יוכלו לעמוד בתשלומים הצפויים לזנק לאחר ההתחדשות.

"לנו, התושבים, חשוב מאוד שהזכויות שלנו יישמרו" אומרת ציפי, יש פה חד הוריות, נכים וקשישים. צריך קודם כל להסתכל עלינו, כי כולנו עברנו פה חיים לא קלים. שקודם יעשו פה שיקום חברתי ואחר כך יתחילו לקחת לגבות כסף".

"לאנשים פה בקושי יש מה לאכול" מוסיפה רוויטל. "אני אפילו לא יכולה להרשות לעצמי לרשום את הילדים לחוגים במנהל הקהילתי. עכשיו אני משלמת על הדירה הזאת שאני גרה בה 100 ומשהו שקל. כשאכנס למתחם החדש אצטרך לשלם 800 שקל. אבל גם ב-100 שקל אני בקושי עומדת... איך אשלם את כל העלויות הנוספות? זה לא רק אני. יהיו עוד דיירים שאולי יחזרו לכאן, אבל אחרי חודש-חודשיים פשוט לא יעמדו בתשלומים וייזרקו לרחוב".

לרוויטל ולציפי חשוב להדגיש כי הוועד והדיירים תומכים ביוזמה להפוך את המתחם המוזנח לקומפלקס שנעים לגור בו. הם רק מתנגדים נחרצות לגידול בעלויות המגורים במקום. "אם הזכויות שלנו לא יישמרו ונצטרך לשלם יותר לא יקרה פה פינוי בינוי" אומרת ציפי בזעם. "יש לנו איזשהו דיבור עם 'עמידר', אבל כל הדברים מתמוססים. אנחנו מאוד חוששים שלא נוכל לעמוד בתשלומים".                  

גם 100 שקל זה עניין של חיים ומוות

לא רק הדיירים של המתחם בגילה חוששים לעתידם. לאחרונה חתמה חברת "עמידר" על הסכמי פינוי-בינוי של כ-1,000 יחידות דיור ציבורי בערים שונות מול יזמים שונים.

הם יכולים ללמוד על הצפוי להם מסיפורם של דיירי שכונת נווה שרת בתל אביב, שם הסתיים לפני חודשים אחדים פרויקט פינוי-בינוי דומה. הדיירים ששבו לדירותיהם הופתעו לגלות כי מעתה הם נדרשים לשלם 450 שקלים בחודש לחברת הניהול של הבניין, וזאת בתוספת לשכר דירה מוגדל וארנונה גבוהה. רק לאחר מאבק ממושך של התושבים הקציב משרד הבינוי והשיכון מעל מיליון ש"ח לצורך השתתפות בהוצאות ועד בית עבור דיירי הפרויקט. כמו כן נקבע כי שכר הדירה לא יעלה.

זה פתרון נקודתי, מסבירה רות לביא, פעילת פורום הדיור הציבורי, הוא לא מבטיח את המשך ההשתתפות של המשרד בהוצאות הדיירים. לדבריה, השבחת הנכסים מביאה עמה עלייה משמעותית בארנונה ובדמי ועד הבית שאותם נאלצים הדיירים לשלם. "אם שטח דירתם גדל הם נדרשים גם לשלם שכר דירה גבוה יותר, מעבר ליכולתם הסוציו-אקונומית. צריך להבין שהדיירים שגרים בדיור הציבורי הם המוחלשים ביותר. מדובר באוכלוסייה של קשישים המתקשים במימון קיום בסיסי ומשפחות שנאלצות לוותר לא פעם על אוכל לילדיהן או על ביקור אצל הרופא.

רוויטל איש. צילום: יאנה בריסקמן

"עבור המשפחות המתגוררות בדיור הציבורי גם סכום של 100 שקלים הוא עניין של חיים ומוות. גם כך הם מתקשים לממן את הצרכים החיוניים ביותר  – תשלומי חשמל ומים, תרופות, ביקור אצל הרופא, הוצאות על חינוך ילדיהם וכו'. אם יפילו את הנטל על הדיירים זה יהיה בלתי נסבל. זה עלול להיות הקש שישבור אותם ויפיל אותם עמוק מתחת קו העוני. זה ימיט עליהם אסון. אם תיפגע היכולת שלהם לעמוד בתשלום שכר דירה באופן שוטף ויתחילו להצטבר חובות, זה גם יוביל בסופו של דבר לפינוי שלהם מבתיהם".

דניאל גיגי, גם הוא פעיל בפורום לדיור ציבורי, מספר כי לפורום מגיעות תלונות רבות מדיירים של הדיור הציבורי המתגוררים בבניינים המיועדים לעבור הליך של פינוי-בינוי ואינם בטוחים מה יעלה בגורלם. "אנחנו מברכים על הפרויקט של פינוי-בינוי", הוא אומר, "אבל במקום להיות כלי לקידום חברתי - התחדשות העירונית עלולה להפוך לכלי שידרדר את המשפחות העניות עוד יותר. משרד השיכון צריך לקחת על עצמו את נטל התשלומים הנוספים עבור המגורים בדירות החדשות".

"כבר ידוע מראש מי ינצח"

בקלסר שבו הוא שומר את מכתביו ל"עמידר", תייק ולדימיר פלדמן גם דף מתוך מקומון ובו איור הדמיה של הקומפלקס העתיד לקום במקום המתחם. "בואי נודה באמת", אומר ולדימיר בעצב כשהוא מביט באיור הבניינים המפוארים, "אני, כנראה, לא אזכה לראות את היופי הזה בנוי בשלמותו. כעת אני רק רוצה שיפנו אותי מכאן כמה שיותר מהר לדירה אחרת במצב טוב. אני רוצה דירה שעונה על הצרכים שלי ושל אשתי. הצעירים יותר הם שיילחמו על התשלומים ועל החזרה לכאן. אך מניסיוני אני אומר: כבר ידוע מראש מי ינצח במלחמה הזאת".

בפורום לדיור ציבורי משתדלים להיות אופטימיים יותר, אך גם הם למודי ניסיון. הפעילים מרכזים כעת את המאמץ במאבק להוספת סעיף מיוחד לחוק ההתחדשות העירונית. הסעיף הזה אמור להבטיח לדיירי "עמידר" חזרה לבתים החדשים באותם תנאים שבהם התגוררו בדירות ישנות, ללא שום תוספת תשלום. לטענת רות לביא, תקנות של משרד הבינוי בנושא שונו באחרונה שלוש פעמים. רק  עיגון של הזכויות בחקיקה יבטיח את עתידם של דיירי "עמידר" אשר בתיהם עומדים בפני פינוי-בינוי.

עמידר: לא נפגע בדיירים

בתגובה לטענות על הגידול הצפוי בתשלומי ועד הבית והארנונה נמסר מחברת "עמידר" כי "משרד הבינוי פועל בימים אלה להקמת קרן שמטרתה כיסוי הגידול בעלויות התחזוקה בפרויקטים של התחדשות עירונית". אך כאשר פנינו למשרד הבינוי על מנת לקבל פרטים על אותה קרן עתידית, זכינו לתשובה פחות קונקרטית: "בימים אלה מתקיימת עבודת מטה במשרד לבחינת פתרונות אפשריים עבור דיירי הדיור הציבורי העתידים להכנס לדירות טרם החלה בנייתן" נמסר ממשרד השיכון, "המתווה שיגובש יכלול מענה לסיוע בתשלומים הנוספים, ככל שיהיו כאלה, באופן שייטיב עם הדיירים ויקל עליהם לשוב לדירות עם סיום התהליך".

באשר לטענות על הזנחת המתחם בגילה ועל אי הבהירות באשר לעתידם של תושבי המקום נמסר מחברת "עמידר": מתחם מרכז קליטה נבנה בבנייה טרומית עם ליקויי בניה יסודיים. עקב הליקויים בבנייה יש חדירות גשמים דרך תפרים, מרפסות, קירות וגגות לדירות במתחם. חלק מהבעיה נובע גם מעשרות מקרים של בנייה בלתי חוקית (סגירת מרפסות) ושינוי פנימי של הדירה. הטענה בגין היעדר שיפוצי הדירות במתחם אינה נכונה, חברת עמידר משקיעה ללא הרף בדירות ובמבנים ללא כל קשר לתכניות פינוי-בינוי. ראייה לכך, היא שבשנת 2015 בוצעו עבודות איטום בעלות של כ- 80,000 ₪ במבנה, אולם עדיין מתקבלות תלונות על חדירות גשמים.

"חברת עמידר נפגשת אחת לחודש עם נציגות הדיירים במתחם, מציגה בפניהם את התכנון המוצע ולמעשה פתחה ערוץ תקשורת לכל שאלותיהם בנושא. במקביל, חברת עמידר ביחד עם נציגות הדיירים במתחם, עובדת על ניסוח 'נייר עמדה' משותף שעליו חתומים עמידר והתושבים, מסמך אשר יעניק להם את הביטחון לצד התקדמות הפרויקט.

"כל העלויות של הפרויקטים בהם חברת עמידר היא היזם הינם באחריות החברה, לרבות העברת תכולת הדירה הלוך ושוב, תשלום שכה"ד למשך תקופת הפינוי וכ"ו.  דיירי הדיור הציבורי יחזרו לדירות החדשות שיבנו במסגרת הפרויקט. ישנם דיירים אשר אינם מעוניינים לחזור לבניינים אלו מסיבות שונות, לדוגמה, דיירים מבוגרים אשר מעוניינים לעבור לבית גיל הזהב בניהולה של החברה. חברת עמידר ממפה את הצרכים של הדיירים ופועלת בהתאם".

בתגובה לטענות הדיירים נמסר: המקרה של ולדימיר פלדמן מוכר ומטופל. הבניין אינו נמצא בניהול עמידר ואנו ממתינים לתקציב ייעודי לשיפוץ ממשרד הבינוי, שצפוי להתקבל בימים הקרובים ובמסגרתו נבצע מעל דירתו איטום בקיץ הקרוב.

עוד באותו נושא: 

תגובות ליהיה פה בניין יפה, חבל שאני לא אוכל לגור בו

תגובות ליהיה פה בניין יפה, חבל שאני לא אוכל לגור בו

עזרו לנו להמשיך לעשות כאן עיתונות. עשו לנו לייק או שייר או ציוץ והכי טוב - הכל ביחד

x