תחתונים ועליונים
במשך 20 שנים מתקיימים שני מעמדות בבית הספר לעיצוב ואופנה שנקר: יש מיעוט של מרצים עם קביעות ורוב עצום של מרצים מן החוץ בלי שום ביטחון תעסוקתי. כשהודיעו להם שעכשיו יאלצו לוותר גם על 25 אחוזים משכרם הם התאגדו והכריזו על סכסוך עבודה. השביתה בדרך
איור: עמרי כהן
ההפרדה היתה שם תמיד: בכל פעם שמרצה נכנס למזכירות והרגיש לא בנוח בנוכחות הסגל הקבוע. בישיבות עבודה, כשיותר ממחצית מהמרצים לא מוזמנים. בכל ארבעה חודשים כשנשאלת השאלה, פורמלית אבל כואבת – "אז תעביר את הקורס גם בסמסטר הבא?" וכמובן שבכל פעם התשובה היא: "כן, אני מאוד רוצה. אבל השאלה היא אם אני אהיה כאן גם בסמסטר הבא". בכל קיץ, בלשכת התעסוקה, כשחלק מהמרצים חותמים ומקבלים דמי אבטלה על החודשים שעבור האחרים הם חופשה בתשלום.
"המרצים מן החוץ", כ-300 מתוך כ-400 מורי שנקר, שמחזיקים את בית הספר הגבוה להנדסה ולעיצוב, נשארו על תקן זמניים, חלק מהם כבר יותר מ-20 שנים. מרצות שמועסקות שנים במשרה כמעט מלאה בשנקר, מצאו את עצמן מתכננות לידות לפי חופשות הסמסטר, כדי לא לאבד את עבודתן, מנסות להפסיד כמה שפחות שיעורים. מרצה ותיק שיצא לחופשה בגלל בעיות משפחתיות חזר וגילה שאת הקורס שלו מעביר מרצה אחר. על מתנות לחג ושאר גינוני קביעות בכלל אין מה לדבר. היחסים מתחילים מחדש בכל סמסטר, ונגמרים בסופו.
"חיינו בתחושה מתמשכת של תסכול", אומרת מיכל פרייפלד, מרצה מן החוץ לעיצוב תעשייתי בשנקר בעשר השנים האחרונות, "תחושה שאנחנו תמיד סוג ב' ואין עם מי לדבר – לא מתוגמלים כמו שצריך. את נותנת המון מעצמך לסטודנטים, עובדת הרבה בהתנדבות, ואז את נהפכת להיות 'קוטרית' ומוצאת את עצמך מחשבת שעות נוספות על כל דבר. את מציצה לתוך המזכירות כשהסגל שם ועוצרת: זה מתאים שאכנס? זה המקום שלי?"
"אני חותמת חוזה בכל ארבעה חודשים", אומרת מרצה ותיקה ומאוד מוערכת, "וכל קיץ הולכת לקבל דמי אבטלה. עכשיו נוסף עניין חדש, שהם מורחים את השנה האקדמית על יותר חודשים, ובלי לשנות את השכר שלי – כך הורידו לי פתאום שני חודשים של זכאות לדמי אבטלה. יש משהו מאוד משפיל בשביל אדם עובד – ועובד קשה! – בללכת פתאום ללשכה, ולקבל כנדבות חלק קטן מהמשכורת. לסגל יש פנסיה על כל שכרם, לי רק על השכר הממוצע במשק. להם יש קרן השתלמות, נסיעות להשתלמויות בחו"ל, הרבה יתרונות. ולי כל השנים בשנקר, למרות ההערכה המקצועית כלפי, הקשר עם התלמידים – כלום לא הביא לי את קביעות".
אבל גם למי שהורגלו לחיות כפחות-שווים יש תמיד קו אדום, שכשהוא נחצה – המשוואה נשברת. בשנקר זה קרה לפני שנה וחצי, כשבמסגרת תוכנית התייעלות החליטה ההנהלה לקצץ בשכר המרצים. אולם שכרם של חברי הסגל הקבועים לא נפגע, כי הוועד שלהם הגן עליהם. המרצים מן החוץ ספגו קיצוץ של 25 אחוזים.
"השכר שלי ירד בדרגה שלמה", מספרת פרייפלד. "הכי קשה היה החוסר אונים הזה, שאין לך מה לעשות. הרי לא מדברים אתך. ביחס לסגל, נוצר מצב שאני מלמדת קורס יחד עם איש סגל, הוא מקבל משכורת לפי שעת עבודה ואני לפי 45 דקות. ברבע השעה האחרונה של השיעור נגמרה לי המשכורת ואני עובדת שם כמוהו – רק חינם".
הנושא המציק הזה, כסף
הקיצוץ האכזרי הביא את המרצים מן החוץ להתאגד, להקים ועד יציג, ולצאת להילחם על שכרם ותנאיהם מול שנקר ומול ות"ת – הועדה המתקצבת של המועצה להשכלה גבוה – מאבק שעתיד להשפיע על אלפים כמותם בשאר המכללות האקדמיות.
הוועד הוקם מיד לאחר בשורת הקיצוץ, התארגן במסגרת "כוח לעובדים", ותוך חצי שנה הגיע ליציגות, כלומר הצליח לגייס לפחות שליש מבין המרצים מן החוץ. אנשים חששו לחתום ועדיין חוששים, כמו תמיד במקרים כאלה, וחלק מהמרצים קיבלו בזמן הזה תקנים או חלקי תקנים – אחת הדרכים המקובלות לפגוע בהתארגנויות. הם לא נשברו, והוועד ובתוכו חברי צוות המו"מ – המעצבים פרייפלד, דייוויד גוס ואנה סולו – הקדישו את השנה האחרונה למאבק, מלווים בערן חכים ובעו"ד איתי סבירסקי מהארגון.
הנהלת שנקר הסכימה מיד לשבת עם העובדים למשא ומתן1, היו אף כמה הישגים בהיבט המקצועי – המרצים מן החוץ שולבו בישיבות ובוועדות, וההנהלה לא הסתירה את שביעות רצונה מהסדר החדש שהביא הארגון לצורת ההעסקה הלא רק מקפחת הזאת, אלא גם מאוד מבולגנת. הם העבירו פרטים ונתונים שהתבקשו לתת, לא נחרדו מהאפשרות של הסכם קיבוצי, אבל אז התחילו העובדים לדבר על הנושא המציק הזה – נו, כסף.
במטרה להשוות את תנאי ההעסקה שלהם למישהו שאינו עובד קבלן בחברת שמירה2 בחרו המרצים מן החוץ בדגם של "עמיתי הוראה" באוניברסיטאות , אלה שפעם נקראו "סגל זוטר". אחרי מאבק ארוך הצליחו ב-2008 הזוטרים של פעם לקבוע תנאים בסיסיים, שונים מתנאי הסגל הקבוע, אבל כאלה שאפשר לחיות אתם ולהתפרנס מהם, וב-2012 הצליחו לטפל אפילו בנושא הביטחון התעסוקתי. במקביל, ב-2011, אחרי מאבק גדול במסגרת "כוח לעובדים", הצליחו גם עובדי האוניברסיטה הפתוחה לטפל בתנאיהם והיו לאחד מראשי החץ של העבודה המאורגנת החדשה.
מרבית התקציב של שנקר מגיע מהמדינה דרך ות"ת. כשפנו מרצי שנקר לות"ת התברר להם ששם כבר עוסקים בהכנת הסכם ארצי למורים מן החוץ, דבר שעורר בהם שמחה גדולה, רק שאז נחשף תוכנו, והשמחה קטנה מאוד. נקבע רף כניסה גבוה לסטטוס של "עמית הוראה", וגם מי שהצליח לעבור אותו לא ראה ברכה גדולה. ות"ת עשו כל מיני שינויים לטובת העסקה מסודרת יותר, אולם גובה שכרם של המרצים נשאר זהה, ולעתים אף קטן בגלל משחקים עם קרנות והטבות על חשבון השכר נטו עצמו. כמשרה מלאה, למשל, נחשבות 16 שעות הוראה שבועיות, בניגוד ל-10 עבור הסגל הזוטר באוניברסיטאות. בתעלול יחצני אופייני מיהרה ות"ת, ובראשה הפרופ' מנואל טרכטנברג, להודיע לתקשורת על "החלטה היסטורית בעולם המכללות, שתאפשר העסקה נכונה והוגנת יותר של הסגל".
הולכים לשביתה
לפני שבועיים הכריזו המרצים מן החוץ של שנקר על סכסוך עבודה. ההנהלה נלחצה וביקשה לבטל אותו, אולם העובדים סרבו והשאירו אותו על כנו, הכנה ל"צעדים ארגוניים". היום בבוקר נערכה פגישה נוספת בין ההנהלה למרצים, שבה הציבו האחרונים את דרישותיהם והתברר שהפער גדול כשהיה. ההנהלה מציעה להמשיך לשבת עם המרצים ולהגיע להסכמות, כשברור שחלק מהן יכולות להתקבל רק בות"ת; בדרך של הגדלת תקציבים.
מצד אחד עומדת הנהלה מנומסת, מסבירת פנים, בראשות הפרופ' יולי תמיר, שתמכה בהתארגנות. מן הצד השני ניצבים המרצים – מורים לעיצוב, אמנים, שכל מעייניהם כרגע בעבודות סוף הסמסטר של הסטודנטים שלהם. מגאפונים ושערים נעולים הם לא לחם חוקו של אף אחד מהצדדים. אף אחד מהם לא מעוניין בשביתה, אבל הם צועדים לקראתה כמי שכפאם שד.
"חשוב לנו לשמור על קשר, דיון ויחסי עבודה טובים עם ההנהלה", אומר עו"ד סבירסקי, נציג המרצים מן החוץ "אנחנו לא מתכננים פיצוץ, אבל הם יצטרכו לקבל החלטות ובינתיים אנחנו מתכוננים לשביתה בעוד כמה שבועות".
אבל ההנהלה משתפת פעולה וחיובית, ושנקר – שחשוב למרצים לא פחות מלהנהלה – ייפגע מהשביתה. האם אין כאן מצב שרצים לשבות על אוטומט, במקום להתאמץ עוד ולהגיע להסכמות לטובת כולם? "אנחנו נחמדים ומשתפי פעולה כמו ההנהלה", אומר סבירסקי, "מנסים לאורך כל התקופה הזאת לייתר את הצורך בשביתה, אבל בנושאים התקציביים מסתמן פער גדול מאוד. אין כאן מקום לפשרות קטנות, המטרה היא הסדר העסקה ראוי. לא אנחנו נדחוף לשביתה כאן, הצד השני הוא חלק מהמשחק – תגידו אם אתם רוצים שביתה או לא".
פרייפלד מסכמת ואומרת ש"ההחלטה על סכסוך העבודה התקבלה בצורה דמוקרטית על ידי כל חברי הארגון. דחינו ודחינו את זה עד שלא היתה ברירה והבנו שהדברים לא זזים. אנחנו מאוד שקולים, מחכים ומחכים, לא נוהגים בחוסר אחריות. ברור שאפשר למשוך עוד ועוד, אבל השאלה היא עד מתי. ההנהלה עובדת בלנהל אבל אנחנו רוצים ללמד, לא להתעסק לנצח בתנאים שלנו".
משנקר נמסר: "הנהלת מכללת שנקר מצרה על הודעת המרצים מן החוץ בדבר סכסוך עבודה, שהתקבלה למרות שהנהלת שנקר הציגה לפני נציגי המרצים מחויבות לייצב את מעמדם, לשפר את הכנסתם ולאפשר להם שותפות מלאה בניהול המכללה. זאת ועוד, מכללת שנקר הביעה נכונות להיות המכללה הראשונה אשר תחתום הסכם קיבוצי עם המרצים מן החוץ ולהוות בכך מופת ודוגמה למכללות אחרות. כידוע, מכללת שנקר היא מכללה ציבורית המתוקצבת על ידי המדינה ומחויבת להישמע להוראותיו והנחיותיו של הות"ת. הנהלת שנקר רואה במרצי שנקר את הנכס העיקרי שלה ומקור עצמתה וקוראת להם לנהל דיאלוג רצוף והוגן".
מהוועדה לתכנון ותקצוב נמסר: "סכסוך העבודה הינו בין הסגל למוסד. יחד עם זאת, נציגי ות"ת פועלים מול שני הצדדים בניסיון לסיימו בהקדם האפשרי".
