הכתבה הזו פתוחה לציבור ללא תשלום - רק בזכות תומכות ותומכי המקום.
תמכו עכשיו באופן קבוע כדי שנוכל להביא עיתונות איכותית וחופשית לכל
לפני שבועיים עבר בכנסת בקריאה שנייה ושלישית החוק לאיסור צריכת זנות ואיסור בקהילה – חוק המטיל קנסות על גברים שצורכים מין. היום אישרה הממשלה תכניות שיקום לנשים בזנות בהיקף של 90 מיליון שקלים. החוק גורר דיונים נוקבים ומעורר ביקורת רבה אבל מהווה הצהרה חד משמעית באשר לעמדת המדינה בנוגע לזנות.
ככל שהמאבק לצמצום הזנות, או לכל הפחות להגדלת האופציות עבור נשים המבקשות לצאת מהזנות גובר, כך עולות ביתר שאת טענות של גברים שניתן לשער שהם צרכני מין, בדבר פגיעה בליברליזם, זכות האישה על גופה ומה לא. כל אלו מדגישים את הידיעה אליה אני ונשים נוספות קמות בכל בוקר: יש עוד הרבה עבודה לעשות עד שיובן הקונטקסט ההיסטורי והחברתי של הזנות ותמחה התפיסה כי אישה היא רכוש, מטבע עובר לסוחר שניתן לעשות בה שימוש לטובת כל מטרה שהיא.
בין כל הקריצות, הביטויים הסחבקיים ושאלות ה״אתה מבין?", רק יפתח רייכר עתיר, תת אלוף במילואים, לשעבר סגן מפקד סיירת מטכ״ל התנער ממכבסת המילים וגינוני אחוות הגברים ואמר בדרכו הלא פוליטיקלי קורקט: אם להביא זונה לסוכן זה סרסרות, זה אסור על פי החוק, ואסור לנו לעשות את זה״ ובאותה נשימה הוסיף כי זוהי ״חציית גבול מוסרי ואתי״.
אתמול בערוץ 10 עם שידורו של הסרט "משחקי ריגול – יחידה 504״ של אור הלר ואבי זילברברג, התחוור לי שוב עד כמה התפיסה הזו מושרשת בחברה שלנו. הסרט סקר את פעילותה של יחידת המודיעין 504 ״האחות הממזרתה״ של יחידת העילית 8200 ופרס את אופני הפעילות שלה. כבר בעשר הדקות הראשונות הגיע החלק שעסק ב״כסף ונערות ליווי״ בו סיפרו כיצד סוכני היחידה שגויסו קיבלו הטבות גם בדמות ״גוד טיים לסוכנים״. גדי זוהר, תת אלוף במילואים, לשעבר מפקד 504 מיהר להרגיע ולומר כי אותן נשים לא היו חיילות חס וחלילה, שלא נדאג שתומתן של הנשים שנחשבות לצד הטוב נפגעה. אפשר לנשום ולהירגע, מדובר ב״זונות ישראליות״. לצד אלו נשזרו באופן טבעי בדברי בכירי הצבא ומערכת הביטחון, מילים ומשפטים שמבהירים בדיוק את המשמעות של הנשים שלקחו חלק בפעילות הביטחונית, דרך המיטה בלבד מבלי לחשוב שיש משהו לא בסדר: ״הפעלה דרך המיטה, גוד טיים, נותנים לו אישה״, ״חלק מהתמורה הם דברים מהסוג המיני״, ״הוא (הסוכן) מקבל מה שמגיע לו״. עוד נאמר ״כשיש בני אדם, יש יצרים״ והזכירו את טיעוני אחרוני הזנאים: לגברים יש צרכים שצריך לספק. מי צריכה לספק? כמובן האישה. כיוון שסקסיזם וגזענות הולכים יד ביד, הגבול בין המפעילים, סוגה העילית, בעלי הכוח לבין כל מי שהיא/הוא לא, שורטט גם בהקשרים שלא ראוי להגיד בדיוק כשהתבשרנו על הקמת מרכז לנפגעי גזענות. למשל כשנשאל שמואל אטינגר, אלוף משנה במילואים, לשעבר סגן מפקד 504 כיצד היה מפקח על המבצעים האלה, הוא ענה שזה לא היה התפקיד שלו, אלא לצורך כך גויס ״הנהג הממזר הערס״ שעליו הוטלה האחריות על העבודה השחורה. הפליא לחזק את אותו נרטיב גם זוהר שאמר; ״גם ערבים הם בני אדם, והם צריכים את הדברים האלה״.
מנשות הניחומים עד שירות בתי הסוהר
יחידת 504 לא המציאה שום דבר, זוהי שיטה ידועה להתייחס לנשים כאל פרס. מרים גברעם, מייסדת פרויקט ״תזכור״ להנצחת נשים מציינת כי מהמקרים המפורסמים הוא הקמת מערך ״נשות הניחומים״ שהקים הצבא היפני של הקיסר במהלך מלחמת העולם השנייה, שהיה למעשה הקמת בתי בושת צבאיים בשטחים שכבש הצבא במטרה לנחם את החיילים הרחוקים מביתם שהתמודדו עם זוועות המלחמה ויצרו באותה נשימה, זוועות אחרות על חשבון נשים. דוגמה נוספת שמציינת גברעם היא שיטת התגמול שהנהיגו הנאצים לאסירים (בעיקר פליליים) של מתן רשות לפקוד את בתי הבושת שהוקמו בשטחים הכבושים בשביל חיילי הוורמאכט. אפשר להישאר גם בגבולות הגזרה של האלף השלישי ולהזכיר את האישום משנת 2016 של הח״כ לשעבר אמנון כהן מש״ס בדבר השוחד המיני ש״קיבל״ מתיירת שחשה שקיימים איומים על חייה. מקרה נוסף מיוני 2018 מוכיח שגם משני צדדי המתרס יכול להתקיים דו קיום כל עוד זה נסוב סביב התפיסה כי אישה וגופה היא פרס, כאשר פורסם כי נכפה על סוהרות לעבור לאגף הביטחוני בכלא גלבוע לדרישת אסיר, שם הותקפו מינית.
ההיסטוריה וגם ההווה מלאים בדוגמאות כאלה ולא רק לטובת הציונות. למשל באחת הסצנות בסדרה ״קוד שרוף״ הצוות שמנסה לקדם את המחשב החדיש מזמין את כל מקבלי ההחלטות למסיבת השקה שעיקר האטרקציה בה היא ״זונות״. נכון, זו רק סדרה וכזו שעוסקת בשנות השמונים, אבל מידע זהה עלה משיחה עם חברה שעבדה בעבר הלא רחוק בחברת היי טק וספרה לי על דרכי גיוס ושימור הלקוחות זהים המקובלות גם היום בתעשייה.
יכול להיות שיגידו שהמאמר הזה רק מוכיח שזנות תמיד הייתה, תמיד תהיה ושזה חלק מהעולם. אז אומר מראש שגם רצח, פדופיליה, גניבות ושחיתות תמיד יהיו, כי איך אמרו גדולים לפני? ״איפה שיש בני אדם, יש יצרים״. אבל יש יצרים שצריך להילחם בהם. במיוחד אם הם מהווים תירוץ להמשיך להתייחס לנשים כאילו ייעודן בעולם הם להשיב את ״הסדר״ על כנו באמצעות הגוף, המיניות והנפש שלהן. במיוחד עכשיו כשיש חוק וטיפ טיפה יותר מודעות.
הכותבת היא מייסדת ומנהלת שותפה, עמותת ״המכללה״ – הפועלת עבור שיקום תעסוקתי לשורדות זנות.