הכתבה הזו פתוחה לציבור ללא תשלום - רק בזכות תומכות ותומכי המקום.
תמכו עכשיו באופן קבוע כדי שנוכל להביא עיתונות איכותית וחופשית לכל
אתמול בערב חזר בנה של ליז נעים הביתה, ומצא אותה שוכבת במיטתה. כשראה את חבילות התרופות המונחות ליד גופה הזעיק את אחותה, ויחד לקחו אותה למיון. לאחר שקיבלה טיפול, הרופאים ביקשו לאשפז אותה, אך היא סירבה. ליז חזרה לביתה נואשת, חלשה מאוד פיזית, וחסרת כל תקווה.
האנשים נגד עמידר: כתב אישום אזרחי
ליז נעים, בת 40 ואם יחידנית לשני ילדים, בני 16 ו-18, אחד מהם חולה. גם נעים עצמה מוכרת כנכה, על רקע מצבה הנפשי המאוד רעוע. הדירה בה אוכלסה בשכונה מדורדרת של העיר נתניה עם ילדיה הבוגרים אינה ראויה למגורים: הביוב של הבניין לא תקין, וריחו מגיע מדי כמה ימים לדירתה. לעתים הוא עולה על גדותיו, וביתה מוצף. קירות הבית טחובים, ויש נזילות מהתקרה.
הסלון והמטבח הם חדר אחד צפוף, שבו ליז נאלצת לישון. משרד השיכון החליט שאם חד הורית עם שני ילדים אינה זקוקה לחדר משלה, אלא צריכה להסתדר עם בניה הבוגרים בחדר שינה אחד.
ליז, שמצבה הנפשי מצריך סיוע של קרוב משפחה, פנתה שוב ושוב למשרד השיכון בבקשה למעבר דירה קרוב לאמה, אך למרות שהציגה אישורים רפואיים שהעידו על נסיון התאבדות, שוב ושוב סורבה. בחוסר אונים פנתה אלינו, הנאבקות למען דיור ציבורי, כדי להיאבק גם על זכותה לקורת גג, שהולמת גם את צרכיה.
ליז החלה במאבק אינטרנטי, ופתחה את עמוד הפייסבוק בשם בדוי "שוברת שתיקה". היא שיתפה שם במצבה הקשה, ופרסמה קריאות זעקה המאשימות את שר השיכון אם יקרה לה דבר מה. פייסבוק סגרה לה את העמוד.
נעים אספה את כל כוחותיה האחרונים ויצאה למאבק תקשורתי בלתי מתפשר. התראיינה לראשונה לכתבה שפורסמה כאן, "האנשים נגד עמידר", ובהמשך לכלי תקשורת נוספים. כל הכתבות העבירו את המסר בצורה ברורה: נשקפת סכנה לחייה. המקרה שלה חריג, ועל משרד השיכון להתייחס אליו ככזה.
סיפורה של נעים זעזע את כולם, כולם חוץ ממשרד השיכון וחברת עמידר. בהנחייתנו, היא מתעדת את כל התקלות, את כל הנזילות, את כל התלאות שהיא נאלצת לעבור. הסבל שמעבירים אותה משרד השיכון, שמסרב להכיר בדחיפות המקרה, הוביל אותה לבקשת סיוע משפטי כדי לנסות דרך החוק להוכיח את צדקתה ולממש את זכאותה בדירה ראויה יותר ובקרבת אמה, אך כל מאמציה עלו בתוהו.
משרד השיכון אומר כי הציע לנעים פתרונות, אך למעשה הם צינים ולא מספקים מענה לבעיה שלה. הם הציעו לה דירה סמוכה לבית אמה, של חדר וחצי. מובן שזה לא פתרון לאישה ושני בניה הבוגרים. בהמשך הציעו לה סיוע בשכר דירה כדי שתוכל לשכור דירה המתאימה לה, אך מובן שלא הצליחה לגייס את הערבונות הדרושים בשוק החופשי.
סרטון שצילמה נעים לפני כשבוע וחצי
נעים תכננה לצאת למאהל המחאה של הנאבקים למען דיור ציבורי, והחלה לחפש אחר אוהל ברשתות החברתיות. אך לפני שהצליחה לאסוף כוחות לזה, מצבה הנפשי השתלט והיא ניסתה, כאמור, לשים קץ לחייה.
בשבוע שלפני הניסיון שלה לשים סוף לחייה, פנה אליה מנהל בשם רפי בן חמו ואמר לה: "אין לנו דירות ואנחנו לא מתרגשים מכתבות". "הם יודעים שאני בסכנת חיים, וזה כאילו הם אומרים לי 'ליז את יכולה למות וזה לא מפריע לנו", אומרת ליז.
"אני רוצה למות", היא אומרת, "אני גם ככה מתה כאן ולא יכולה להמשיך לחיות ככה". נעים מסבירה שבשבוע האחרון משרד השיכון וחברת עמידר שוחחו איתה מספר פעמים, שיחות שהרגו את כל תקוותיה למעבר לדירה הולמת. "אני אישה חולה, אבל באמת רציתי להיאבק. אבל אז חשבתי על כל השיחות שהיו לי השבוע עם כל הבכירים, והם לא השאירו נקודת אור אחת ולא נקודה אחת של תקווה. הבנתי שבאמת אין לי סיכוי מולם".
אנחנו, הנאבקות למען דיור ציבורי, כותבות כאן ואומרות שוב – נשקפת סכנה מיידית לחייה של עליזה נעים. הכתובת על הקיר ממש כאן מול הפרצוף של כולנו. כתב האישום האזרחי שלנו כבר נכתב, אבל אנחנו לא רוצות להגיד "אמרנו לכם" – אנחנו רוצות פתרון אכלוס מידי לליז, שיתאים למצבה המשפחתי והבריאותי, לאחר שנים של הזנחה ועושק הדיור הציבורי שהשלכותיו הרסניות.
ממשרד השיכון נמסר בתגובה: "משרד הבינוי והשיכון ער למצבה של עליזה נעים ולפנים משורת הדין אף הציע לה מגוון חלופות לפתרון. גב' נעים סירבה להצעות אלה, מסיבות השמורות עימה. נמשיך איתה בקשר אישי ככל שתסכים לפתרונות ביניים ולהמשך תהליך."