סיפורה של א' הוא סיפורן של צעירות רבות שמוצאות את עצמן בכלא הצבאי, נתונות לחסדי הצבא כי התעקש לגייס נשים שהמערכת לא יכולה להתמודד אתן.
יש טענה כי גיוס לצבא יכול לשמש מקפצה לצעירים מרקע חלש. זה לא תמיד נכון, בעיקר לחיילים עם נסיבות חיים מורכבות שמשובצים לתפקידים אפורים. במקרים אלה הגיוס רק מערים קשיים על חיים קשים ממילא.
א' גדלה עם אמה ובן זוגה בצל התעללות רגשית ופיזית. לדבריה, בן הזוג שנא אותה, האשים אותה במצב הכלכלי הגרוע של המשפחה וסכסך בינה לבין אמה. לבסוף החליטה לעזוב את הבית ונכנסה למערכת יחסים עם בחור שהיה גם הוא אלים כלפיה. היא עזבה גם אותו, עברה להתגורר עם חברה ולאחר מכן עם בחור חדש שהכירה. הבחור אינו עובד וגם לא הציג אותה לפני משפחתו, מחשש שלא יקבלו אותה בגלל מוצאה. נטל הפרנסה מוטל על כתפיה של א'.
א' קיבלה מעמד של "חיילת בודדה", אך לא נמצאה זכאית לקבלת סיוע בשכר דירה, אלא רק אחרי שלוש שנים בצבא. פעמיים בשנה קיבלה מהצבא מענקי בזק בסך 150 שקל כל אחד. כן קיבלה הלוואה בסך 1,200 שקל. עם זאת, המשרה החלקית שבה עבדה בתיאום עם הצבא לא הספיקה לשכר דירה ואוכל, ולכן נאלצה לבקש מהמפקד שלה לצאת מוקדם יותר לעבודה.
המפקד סירב והיא ערקה לשמונה חודשים.
כשפגשתי אותה ריצתה עונש שני של ארבעה חודשי מחבוש בפועל. הכסף שהצליחה להרוויח בחודשי העריקות הספיק בשביל להחזיק את הבית כשהיא לא נמצאת, בתקווה שבן זוגה ימצא עבודה ולא יבזבז הרבה.
א', היום בת 22, התגייסה לצבא באוקטובר 2011 ועדיין לא הצליחה לסיים שירות חובה בן שנתיים. מאז שהשתחררה מהכלא, בדצמבר 2014, ריצתה עוד עונש מאסר על היעדרות של 17 יום. בשלב זה אף ניתנה המלצה מהכלא על שחרור מצה"ל, אך מפקדיה התעלמו מכך.
האם התרומה של א' לצה"ל כה חיונית עד שאי אפשר לוותר עליה? השירות הצבאי תוקע את חייה במעגל בלתי נגמר של עבודות בשכר מינימום, חובות, התנגשויות עם מפקדים וכלא. הצטברות ימי הכליאה שלה עלולה להפוך לרישום פלילי באזרחות – כתם בקורות החיים במקום מקפצה.
א' לא ניסתה להשתחרר מהצבא, היא כמעט לא דרשה מהצבא סיוע כלכלי, וכל מה שהיה חשוב לה הוא לשמור על תנאי שירות שיאפשרו לה לעבוד במקביל לשירות. שבועיים לפני שהיתה אמורה להשתחרר, היא נשלחה למאסר נוסף.
לפני כחצי שנה הצליחה לקבל תנאי שירות של "שבוע-שבוע": שבוע בבסיס ושבוע בבית. במהלך התקופה הזאת נאלצה לעבור הפלה ולכן היתה בחופשת מחלה. עם תום חופשת המחלה היתה צריכה למלא טופס התייצבות בבסיס, אך לא ידעה זאת. כשהגיעה לבסיס נשפטה וקיבלה עונש כבד מאוד של 10 ימי מחבוש בפועל.
למה להטיל מאסר על בחורה העומדת על סף שחרורה מהצבא? מה זה אומר על המערכת הצבאית, שמתגאה בכך שהיא קולטת ומקבלת צעירים מכל קצות האוכלוסייה, אם היא לא מאפשרת לא' לחיות בכבוד? מענישה אותה על ניסיון לקיים את עצמה?
מדובר צה"ל נמסר: "צה"ל מעניק מעטפת פרט מלאה לחיילים בודדים חסרי עורף משפחתי הכוללת סיוע כלכלי וליווי צמוד של סגל הת"ש היחידתי.
"אשר למקרה המדובר, בעת הליכי הגיוס לצה"ל זוהה אצל החיילת קושי משפחתי וכלכלי ולכן זומנה לבירור ת"ש. במעמד הריאיון הוצע לחיילת סיוע כלכלי בצורת תשמ"ש, אך החיילת בחרה שלא לשתף פעולה עם התהליך.
"החיילת הוכרה כחיילת בודדה ובמסגרת זו הוענקו לה בשירותה 13 מענקים כספיים וסיוע במימון שכר דירה. כמו כן, הוצע לחיילת לשרת בתפקיד קרוב לבית, אך היא סירבה. נוסף על כך הוצע לחיילת להשתתף בסדנת הכנה לקראת שחרור לחיילים בודדים, אך היא בחרה שלא להגיע.
"החיילת נכלאה מספר פעמים בעקבות עריקות ונפקדות, ובמהלך שהותה בכלא קיבלה ליווי וסיוע של גורמי הת"ש וברה"ן".
לאחר המאסר הנוסף, א' שוחררה מצה"ל. היא שירתה/ריצתה שלוש שנים ותשעה חודשים.