״בכל בוקר כשאני פותחת את העיניים אני שואלת את עצמי אם זה באמת קרה״, אומרת בשיחה עם המקום הכי חם בגיהנום דנה אור. אחיה דרור נרצח יחד עם אשתו יונת בביתם שבקיבוץ בארי בבוקר ה-7 באוקטובר. ״אני לא מצליחה עד הסוף לקלוט שזה באמת זה קרה. שבאמת שני האנשים האלה, שכל כך אהבנו והיינו קשורים אליהם, לא יחזרו״.
לפני שבוע נחתם בפעם השלישית הסכם הפסקת אש בין ישראל לחמאס, במסגרתו כבר שוחררו 20 חטופים ישראלים חיים ו-9 חללים מבין 48 שהיו בשבי החמאס טרם החתימה. בנוסף שוחררו במסגרתו 250 מחבלים המרצים מאסר עולם, 1,700 עצירים שנעצרו אחרי ה-7 באוקטובר 2023, ו-15 גופות של עזתים תמורת כל חלל חטוף.
יום למחרת החתימה הבהירו אנשי ארגון הטרור כי ישנם חטופים חללים שמיקומם אינו ידוע להם, וכי החזרתם תתארך מעבר ל-72 השעות שהוקצבו בהסכם. גופותיהם של 19 חטופים חללים עדיין נמצאות ברצועת עזה. בעוד חמאס טוענים שדרוש ציוד מיוחד וזמן בכדי לאתר ולחלץ את הגופות, בישראל אומרים כי מדובר בהפרת ההסכם. גורמים במטה המשפחות דיווחו כי במערכת הביטחון ישנו מידע אודות מיקומם של לפחות כעשרה חללים נוספים. בינתיים המשפחות חרדות להישאר לבד בחסות האופוריה על חזרתם של החטופים החיים, וחוששות יותר מכל שגופת יקיריהם לא תמצא לעולם.
״לאורך כל הדרך אמרתי שלא תיפול שיערה משערות ראשו של חייל כדי להחזיר את הגופה של דרור. מצד שני, הוא היה בהסכם וההסכם הזה הופר, אז כרגע אנחנו באוויר, וזה קשה״
״קשה לי מאוד עם ההסכם הזה, שהשאיר את החללים לסוף״, אומרת אור. ״אמרו לנו שמחזירים את כולם, אבל לא מחזירים את כולם ואנשים ממשיכים בחייהם. אתמול ראיתי את אבא של הדר גולדין בטלוויזיה והוא דיבר על זה שעוד פעם משאירים את המתים לסוף, מה שמגדיל את הסיכוי שהם ישארו מאחור. לי היה הכי חשוב שיחזירו קודם כל את החיים, ואמרתי את זה לאורך כל הדרך: שלא תיפול שיערה משערות ראשו של חייל כדי להחזיר את הגופה של דרור. מצד שני, הוא היה בהסכם וההסכם הזה הופר, אז כרגע אנחנו באוויר, וזה קשה״.
המדינה בוחרת להמשיך להפקיר
דרור, יונת ושלושת ילדיהם התגוררו בשכונת הכרם בבארי, שהפכה לאחד הסמלים המדממים ביותר של ה-7 באוקטובר. בנם הבכור, יהלי, לא היה בקיבוץ בבוקר ה-7 באוקטובר, ויחד עם ילדיהם נעם ועלמה הסתגרו בני המשפחה בממ״ד. המחבלים שפשטו על הקיבוץ הציתו את הבית, ודרור ויונת הבריחו את נעם ועלמה מהחלון ובכך הצילו את חייהם. השניים נחטפו וחזרו בעסקה הראשונה בנובמבר 2023. כשדרור ויונת ניסו לברוח הם נתפסו, נרצחו, וגופתו של דרור נחטפה.
"אנחנו חצויים", אומר אחיו של דרור, אלעד. ״אי אפשר לתאר את השמחה הענקית על חזרת החטופים, שאת חלקם אנחנו מכירים באופן אישי. אבל מצד שני העסקה נחתמה לפי שחרור של כולם, של כל ה-48. אנחנו 72 שעות אחרי עם תשעה חטופים חללים שחזרו. זה מאוד מלחיץ".
״אנחנו מפחדים להישאר מאחור. יש פה בחירה של המדינה להמשיך להפקיר״
כבר שנתיים שמנהלת השבויים, אגף המודיעין של צה"ל והממשלה מבקשים מהם "קצת סבלנות". אך בתוך חוסר הוודאות אליו נקלעו, סבלנות היא מילה ריקה. "אף אחד לא יודע מה זה ׳קצת׳. אנחנו בזה כבר הרבה זמן, ובמידה מסוימת חוסר הוודאות של ה-7 באוקטובר ממשיך עבורנו באופן ישיר", אומר אור. בעוד בממשלה חוגגים את סיום המלחמה ומסירים את סיכת החטופים, עבור 19 משפחות שיקירהן נותרו מאחור המציאות עודנה תקועה באותה שבת ארורה.
״יש לי המון חברים שבכל שבת יצאו להפגין. מצד אחד אני אבין אותם אם עכשיו הם ישחררו את הרגל מהגז, ומצד שני אני מאוד מפחדת להישאר במערכה הזו לבד״
״כל השנתיים האחרונות לא משנות את זה שיש המון דברים פשוטים שעד עכשיו אנחנו לא יודעים, ואי מציאת הגופות קשורה לזה ישירות. אנחנו יודעים שנכנסו ליישובים ולמסיבה בשעות הבוקר, ואת הגופות חטפו בצהריים. חטיפת גופות עושים רק כשיש יתרון צבאי״, מסביר אלעד אור. העובדה שגם בשעות הצהריים של ה-7 באוקטובר היה לחמאס יתרון צבאי כמעט בכל רחבי העוטף, כזה שאיפשר לאנשיו לחטוף את הגופה של אחיו, לא מוסברת בתחקירים הצבאיים שפורסמו, ובהעדר ועדת חקירה ממלכתית, בני המשפחה של החללים החטופים מנסים בעצמם לחבר את הפאזל. ״אז אנחנו עדיין באותו יום, פשוט בשעות הצהריים. בטח שלא בערב, ובטח שהוא לא נגמר״.
״יש לנו כעס גדול, גם על ה-7 באוקטובר וגם על כל מה שהיה מאז. חמאס הצליחו לחטוף את הגופות בגלל שהם היו ביתרון צבאי עלינו, ואם היו מגיעים לבארי כוחות כבר בשעות הבוקר, אולי לא היו חוטפים את הגופות. אם היו עושים הסכם מיידי בלי פעולה צבאית בכלל לא היינו במצב הזה. אבל עכשיו אנחנו פשוט מפחדים להישאר מאחור. יש פה בחירה של המדינה להמשיך להפקיר״.
פרק אפל
לפני כעשרה ימים פקדו בני המשפחה את קברהּ של יונת. בחלקה הסמוכה מונחת לוח עם הכיתוב: ״כאן יקבר יקירנו, דרור אור ז״ל, שנרצח על ידי החמאס וגופתו מוחזקת ברצועת עזה״. ״לראות את זה בכל פעם שהולכים לקבר זה קשה״, משתפת אור. ״יש לי המון חברים שבכל שבת יצאו לעצרת בתל אביב. מצד אחד אני אבין אותם אם עכשיו הם קצת ישחררו את הרגל מהגז, ומצד שני אני קצת כמו ילד שמחזיק לאמא שלו את היד ומפחד שהיא תעזוב. אני מאוד מפחדת להישאר במערכה הזו לבד״.
״התקווה היחידה שלנו היא שהסיפור הזה ייגמר, יחזירו את כל החללים ונוכל להתחיל להתאבל כמו שצריך. לנעול את הפרק האפל הזה, ולהתחיל להתאבל״
כמדי מוצאי שבת בשנתיים האחרונות, גם השבוע, כך הודיעו מטעם מטה משפחות החטופים, תתקיים בכיכר החטופים עצרת. ״אנחנו לא יודעים כמה חטופים חללים יהיו עדיין בשבי במוצאי שבת בשמונה בערב, אבל חייבים להמשיך״, מפציר אור. ״אנחנו קוראים לציבור להיות איתנו, לא להוריד את העיניים מהדבר הזה, על קיום ההסכם, על החמאס, על ממשלת ישראל שאכזבה אותנו כל כך הרבה".
לא הורגים אידיאולוגיה
הממשלה אכזבה את משפחת אור לא רק בגלל שתחת המשמרת שלה נרצחו ונחטפו יקיריהם, אלא גם, ואולי בעיקר, בגלל המדיניות שהובילה לאותה שבת, שהייתה יכולה להימנע. ״אנחנו מאוד מקווים להפסקת אש ממושכת, והתקדמות לפתרון בר קיימא לסכסוך״, מוסיף אלעד. ״להרוס את עזה יותר ממה שישראל הרסה זה קשה, ובשיח של הימים האחרונים מאוד ממעיטים בלחץ הבינלאומי מהכיוון הזה. מתי בריטניה וגרמניה לחצו על ישראל? בעקבות ההרס בעזה, לא בגלל דברים אחרים. אנחנו מאוד רוצים חיים בלי הפגזות ומלחמה והרוגים, ואי אפשר שנהיה תלויים רק בקרב. זה לא ישמור עלינו לטווח הארוך״.
בני משפחת אור לא מפחדים לדבר על שלום בזמן שגופתו של דרור עדיין בשבי החמאס. ״באחד הראיונות מהימים האחרונים אבא שלי אמר: ׳כשאני מדבר על שלום כולם מסתכלים עליי על אדם הזוי. כשאדם הזוי מדבר על שלום כולם מעריצים אותו ומנשקים לו את הרגליים׳״, אומרת דנה. ״אני אוהב את טראמפ לנצח על מה שהוא עשה פה, אבל כל אדם בר דעת מבין מי האיש, ואנחנו לא יכולים להיות תלויים רק בו״.
ועדיין, גם אחרי חודשים ארוכים שהם נלחמים על הזכות לקבור את אחיהם, הם נאחזים בתקווה לעתיד אחר, עתיד שאינו מתבסס על הקרבת קורבנות ומלחמה. ״אי אפשר לחשוד בנו באהבת חמאס או באהבת מי מהאנשים שהרגו את האח הכל-כך מדהים שלנו, אבל כמו שראינו עכשיו, רק הסכם יכול להוציא אותם. חמאס זה אידיאולוגיה, ואי אפשר להרוג אידיאולוגיה. אם לא יהיה הסכם ארוך טווח עם תושבי עזה והפלסטינים אנחנו נחזור ל-6 באוקטובר״, קובעת אור.