הסיפור של משבר האקלים הוא סיפור הגניבה הגדול בהיסטוריה. מספר קטן של חברות ענק גנבו לנו את העתיד. הן עשו את זה במודע, בתחכום, בתאוות בצע. כבר בשנות ה-70 ידעו בחברת אקסון – כיום אקסון-מובייל – על ההתחממות הגלובאלית, הרבה לפני שרובנו שמענו עליה. ידעו – ופעלו כדי לזרוע הכחשה ודיסאינפורמציה. כשכבר נעשה קשה להכחיש את ההתחממות הגלובאלית, בחברות הנפט התחילו לספר לנו שזה עניין "טבעי", שלאדם אין קשר אליו. "אנחנו?" היתממו שם, "אנחנו לא קשורים לזה". הם ידעו שזה לא נכון, אבל הרווחים שלהם היו חשובים להם יותר.
עם הכסף שהם עשו על חשבון העתיד שלנו, הם מימנו את כל מי שהיה מוכן לפטור אותם מאחריות: ארגונים שונים, מכוני מחקר מטעם, פוליטיקאים. הכל כדי שיוכלו להמשיך לעשות עסקים כרגיל, לפלוט גזי חממה לאטמוספירה, ולהרוויח הון. מאז שנעשה ברור ששינויי האקלים הם מעשה ידי אדם, הם גם מספרים לנו שזו לא האחריות שלהם, אלא של כולנו. שאם רק נמחזר, ניסע פחות ברכב הפרטי, נשנה הרגלי תזונה וצריכה, נכבה אורות, אז נוכל לעשות שינוי. ושאם לא נעשה את זה – אז אנחנו אשמים.
אנחנו אשמים? אל תאמינו להם. הנתונים ברורים: מאז 1988, 71 אחוזים פליטות גזי החממה הם באחריות מאה תאגידים בלבד. אבל בעוד שאת האשמה לא כולנו נושאים – בטח שלא באופן שווה – מהתוצאות הרות האסון כולנו סובלים ונסבול. אם יש משהו שחשוב ללמוד מכך, הוא שאת האחריות לתיקון והתמודדות עם המצב אסור לנו להשאיר למישהו אחר.
בתקופה האחרונה, לאור גלי החום, השריפות וההצפות בכל העולם, נשמעו הרבה קולות של ייאוש. הכותרות שליוו את הדו"ח החדש של הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (ה-IPCC) ציירו תמונה אמיתית, מחרידה ומפחידה. אבל מה שמגיע לנו הוא לא קטסטרופה – אלא עתיד שיהיה אפשרי, בטוח ואפילו טוב לחיות בו.
כדי להגיע לשם, אנחנו צריכים קודם-כל להבין שזה לא או אנחנו או הסביבה. המשוואה האמיתית היא שזה או אנחנו והסביבה שלנו, או הקפיטליזם הדורסני והנצלני, שאיפשר מצב שבו חברות דלקים ומזהמים אחרים צברו כל-כך הרבה כוח ופעלו כפי שפעלו, גם כשכבר ידוע שזה פוגע בכולנו.
וזו אותה שיטה שבמסגרתה אנחנו סובלים לא רק מפגיעה חמורה בסביבה, אלא גם מאי-שוויון, פערי שכר, הפרטה של מערכות ציבוריות ועוד. הקורונה כבר לימדה אותנו, שאף משבר אינו רק בריאותי, או רק חברתי, או רק כלכלי – ושמשברים כאלו לא פוסחים על אף-אחד, חוץ מהחזקים ביותר. כך גם עם משבר האקלים: ככל שהשפעותיו יתגברו, כך אנו עלולים למצוא את עצמנו מתמודדים עם משברים כלכליים וחברתיים קשים.
בעוד שאת האשמה לא כולנו נושאים – בטח שלא באופן שווה – מהתוצאות הרות האסון כולנו סובלים ונסבול
כדי להתמוד עם המצב הנוכחי, צריך לייצר כוח ציבורי משמעותי שיפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות בממשלה ובכנסת ויאבק על שיטה פוליטית-כלכלית אחרת, שתציב במסגרתה את הרווחה והחוסן שלנו לקראת המשברים שבדרך. אין לנו מה לפנות לנובל אנרג'י או לחברת שברון ולבקש מהן לפעול בניגוד לאינטרסים הכלכליים שמנחים אותן. זה יהיה חסר טעם או תועלת. הדרישה שלנו צריכה להיות מופנית לנבחרי הציבור, כדי שיעדיפו את האינטרסים של הציבור ויפעלו לקידומו.
אין לנו מה לפנות לנובל אנרג'י או לחברת שברון ולבקש מהן לפעול בניגוד לאינטרסים הכלכליים שמנחים אותן. זה יהיה חסר טעם או תועלת
זה כולל דרישה שישראל תתייצב בחזית המאבק לאיפוס פליטות גזי החממה, בניגוד למה שקורה עכשיו ובניגוד לאינטרסים של חברות דלקי המאובנים. לצד זה, נדרשת היערכות מוגברת שתבטיח שחיינו כאן בצל המשבר יהיו טובים. יש הרבה צעדים שממשלת ישראל צריכה לעשות כדי להבטיח זאת. בין היתר, הם כוללים חיזוק ושיפור של מערכת התחבורה הציבורית כדי לשחרר אותנו מהתלות ברכב הפרטי; שמירה על השטחים הפתוחים ההולכים ומצטמצמים בישראל; הפיכת הערים שלנו לירוקות יותר וכאלו שנעים – וגם בר-השגה – לחיות בהן. חיזוק מערכת הבריאות, כדי שתוכל להתמודד עם ההשלכות הבריאותיות שעלולות להיות למשבר; פיתוח חקלאות מקיימת וחקלאות עירונית, שהן ידידותיות לסביבה ויסייעו בהבטחת הביטחון התזונתי שלנו; וחיזוק ההגנות על עובדות ועובדים שעלולים להיפגע מהמשבר.
הצעדים האלו הם הכרחיים, אבל הם תלויים ברצון הפוליטי של נבחרי הציבור. אם הם יבינו שזה מה שמעניין את הציבור וזה מה שהוא דורש – הם יתחילו לפעול. בקמפיין גרין ניו דיל לישראל למשל, אנחנו מתארגנים כדי לאסוף כמה שיותר אנשים לעמוד מאחורי הדרישות האלו. אנחנו שואבים השראה מתנועות דומות בעולם, כמו אלו שהציבו את הדרישה לתכנית אקלים נועזת בארצות-הברית, שכבר השפיעה על תוכניות הנשיא ביידן בנושא. דרך פעולות בשטח, בתקשורת וברשתות וחיבורים לעוד ארגונים וקבוצות – אנחנו מתכננים לגרום לכל נבחרי הציבור שלנו להבין שהגיע זמן שינוי.
הצעדים האלו הם הכרחיים, אבל הם תלויים ברצון הפוליטי של נבחרי הציבור. אם הם יבינו שזה מה שמעניין את הציבור וזה מה שהוא דורש – הם יתחילו לפעול
תאוות הבצע וההתייחסות אל כדור-הארץ כקודם-כל מקור לעשיית רווחים, שעומדות בלב השיטה הקפיטליסטית, הביאו עלינו משבר נורא. הכסף והכוח של האשמים איפשרו להם להמשיך במעשיהם יותר מדי זמן, ולחמוק מעונש. אין דרך אחרת לומר זאת, מדובר בפושעי אקלים. את תעשיית דלקי המאובנים הגיע הזמן לסגור, ואת הרווחים שנעשו בה על חשבון העתיד שלנו צריך להשקיע חזרה במאמץ להיערכות לקראת המשבר. אבל בעיקר – נדרשת מחשבה כלכלית-פוליטית חדשה.
הכותב הוא דוקטורנט בתכנית ללימודי מדע, טכנולוגיה, וחברה באוניברסיטת בר-אילן, וממובילי מעגל האקלים של תנועת עומדים ביחד וקמפיין גרין ניו דיל לישראל
