נניח שיש לך ילדה שלומדת בכיתה ג' ויחד אתה בכיתה לומדת ילדה אחרת בעלת צרכים מיוחדים (ביטוי מוזר, למי אין צרכים מיוחדים?) ואת הילדה הזאת מלווה סייעת משלבת; מתווכת התפרצויות זעם, אוספת אותה כשהיא מתפזרת, מרככת ומנחמת כשהיא משתבללת, מסייעת לה ומשלבת אותה. זה מה שהן עושות, הסייעות המשלבות.
עכשיו דמייני שפתאום הסייעת המשלבת הזאת לא מגיעה לעבודה. דמייני שבמקומה מגיע מישהו שלקח את הג'וב הזה באופן זמני בין עבודות, מישהו שמספיק לו בינתיים להרוויח 2,000 שקלים בחודש.
עם מה תצטרך להתמודד המורה אז? לימודים באמת לא יתקיימו בכיתה הזאת. עם מה יצטרכו להתמודד כל התלמידים והתלמידות? ובעיקר, עם מה תצטרך להתמודד הילדה שהוגדרה על ידי משרד החינוך כזכאית לתמיכה ותיווך? ואם יש 12 ילדים כאלה בבית הספר ב-12 כיתות שונות? איך ייראה יום הלימודים של הבת שלך ביום שבו הסייעות המשלבות ירימו ידיים ויסרבו להמשיך ולהיות מועסקות בתנאים משפילים?
הסייעות המשלבות, בניגוד לכולנו, מבינות היטב את החשיבות של נוכחותן בכיתה. גם הסגל בבתי הספר מודע היטב לחשיבות והחיוניות של עבודתן. הן לא רוצות לשבות. הן רק רוצות להרוויח שכר שאפשר לחיות ממנו. שיחות חוזרות ונשנות עם הרשויות לא מביאות לפריצת דרך, אין הבנות חדשות, יש תלוש עגום שאי אפשר לצפות מאף אשה להתקיים ממנו. הנהגת סייעות מכל הארץ פועלת מאז קיץ 2011 בהתארגנות סייעות ארצית, מלווה על ידי עמותת "איתך-מעכי", נאבקת בטחנות הרוח – השלטון המקומי, משרד החינוך וההסתדרות – כדי לשנות את המצב האבסורדי הזה.
לפני כמעט שלושה חודשים נסענו לוועדת החינוך של הכנסת שהתכנסה לדון בנושא סייעות החינוך המיוחד, בראשותו של עמרם מצנע. ישבנו שם הורים וסייעות לצד נציגות משרד החינוך, נציגי ההסתדרות ונציגי השלטון המקומי.
הדברים הונחו בצורה כל כך בוטה על השולחן שהיה נראה שאת העוול הזה חייבים לפענח ולהעלים. נציגת משרד החינוך אמרה: אנחנו מעבירים כסף אבל לא מפקחים עליו; נציגי השלטון המקומי אמרו : אנחנו מקבלים כסף. הסייעות אמרו: אנחנו לא מקבלות את הכסף, והציגו תלושים מבזים. יותר ברור מזה זה לא יכול היה להיות.
נכחו שם גם נציגי ההסתדרות שתפרה הסכם מחפיר לסייעות. אבל אפילו הסכום הזה לא מגיע ליעדו. יו"ר הוועדה נראה קשוב ורציני. מבין. הכל ברור לו. היתה תחושה שהדברים גלויים ומובנים. אבל אז שוב השתררה דממה ארוכה. חג רדף חג. השנה עומדת להסתיים. שנה חדשה בפתח ולא ברור מה יהיה על הסייעות, על ילדי וילדות השילוב, מי יפגוש אותם ויסייע להם?
עד השנה הנוכחית, במשך שנים העסיקה מועצת פרדס חנה-כרכור את הסייעות בצורה לא ישירה ולא חוקית תוך כדי שהיא נמנעת מלשלם את הזכויות הסוציאליות המגיעות להן על פי חוק. השנה המועצה כפתה עליהן העסקה ישירה תוך פגיעה מהותית בשכרן ובתנאיהן. אף אחד במועצה לא נותן הסבר מניח את הדעת לאן זורם הכסף שמעביר משרד החינוך – אבל הכסף הזה לא מגיע לתלוש של הסייעות המשלבות.
ביום שלישי הקרוב אנחנו, האמהות והאבות של כל ילדי בתי הספר והגנים בפרדס חנה-כרכור, יוצאים להפגין מול המועצה לאות סולידריות עם 53 הסייעות של המושבה כדי ש-50 כיתות בכל בתי הספר ביישוב יוכלו להמשיך וללמוד והילדים הזכאים לשילוב יזכו בסייעות המגיעות להם.
רות אמיר היא אמא לילד עם צרכים מיוחדים
