"קניתי מהם בחורות במחיר 5000-7000 דולר, תלוי איך שנראית הבחורה". עדותו של סוחר הנשים - המקום הכי חם בגיהנום
מתחמם...

"קניתי מהם בחורות במחיר 5000-7000 דולר, תלוי איך שנראית הבחורה". עדותו של סוחר הנשים

בכמה כסף נמכרת אישה לזנות ואיך פוצצנו אישה במכות כדי שהבנות האחרות ילמדו לא לדבר בטלפון עם חבר - הזדמנות נדירה לקריאת עדותו של דגמי שהפך לעד מדינה ב-2007 מאירה את פרטי הפרטים של סחר הנשים בישראל. חלק ראשון מתוך העדות, שתתפרסם במלואה

איור: דניאלה שניצר

דודו דגמי, מגדולי סוחרי הנשים בישראל, הפך ב-2007 לעד מדינה ומסר עדות מפורטת שהפלילה את מרבית שותפיו לרשת שפעלה בישראל עד 2009, ואיפשרה לשלוח אותם ל-3-18 שנות מאסר. דגמי עצמו, שהיה לדברי השופט "הרוח החיה" מאחורי רשת הסחר בנשים, ושותף נוסף שהוא התנה את עדותו בהגנה עליו,  קיבלו חיסיון מלא ולא הועמדו לדין. בעקבות עדותו נסגרו לדגמי 24 תיקים במשטרה שעסקו בעבירות פליליות בהן סחר בבני אדם, סחר בסמים, חשד לניסיון אונס ועוד.

בעודו מעיד בפרשה הספיק דגמי להיות מורשע בסחיטה באיומים, הוגשו נגדו תלונות בעלות אופי דומה למשטרה ונסגרו, וכן הקים עם שותפו דוד זהבי את חברת אורבן נדל"ן (לשעבר מיזמים) שמובילה עשרות פרויקטים של תמא 38 ברחבי גוש דן ויוזמת פרויקטים נדל"ניים. היום טוענת החברה שדגמי כבר לא קשור אליה, אולם מתקיימים בינה לבין דגמי קשרים עסקיים ענפים, היא עושה עסקים עם מקורביו ועדיין נשלטת על ידי זהבי ועל ידי יאיר סגל, שותף עסקי ותיק של דגמי.

לאחר שחשפה את הפרשה בעיתון "הארץ" ובעקבות שורה של פוסטים שפרסמה כותבת שורות אלה אודות חברת אורבן נדל"ן, בהם טענה שמדובר בחברה מפוקפקת, הגישה נגדה החברה תביעת לשון הרע בסך 1.7 מיליון שקל. התביעה נידונה היום בבית המשפט.

עצמאית בשטח: שרון שפורר מול סוחר הנשים (לשעבר) ומחליף הזהויות דוד דגמי

העדות המלאה, שתפורסם בכמה פרקים בשל אורכה, היא הצצה נדירה לדרך שבה בנויה רשת סחר בנשים וליחסים האלימים השוררים בה בין הסרסורים לנשים העובדות אצלם, והזדמנות לראות איך במציאות הישראלית יכול עבריין סדרתי שעשה דברים חמורים ואלימים, סחר בבני אדם וניצל נשים לאורך שנים, לקבל את חסות המשטרה והפרקליטות, להמשיך בחייו העבריינים ובמקביל להפוך לאיל הון ואיש עסקים לגיטימי לכאורה. להלן עדותו:

האזינו לשחזור עדותו של דודו דגמי

1 בנובמבר 2007, 11:00

פקד פלינר: ראיתי הנ"ל והודעתי לו כי אני קצין משטרה, אחקור אותך בחשדות של סחר בבני אדם, הבאת אדם לעיסוק בזנות, כליאת שווא, קשירת קשר לביצוע פשע בכך כי אתה יחד עם אחרים הבאתם, סחרתם, העסקתם בזנות בחורות מחו"ל לישראל. בהקשר לכך אין אתה חייב לומר דבר אלא אם ברצונך. כל מה שתאמר יירשם על ידי ויכול לשמש כנגדך בבית המשפט. לאחר שהחשוד קרא את תוכן האזהרה והחשדות חתם כי הבינם. כמו כן הוסבר לחשוד כי יש לו זכות להיוועץ עם עורך דין.

(דגמי חותם)

דגמי: כפי שהובטחתי על ידי השוטרים שכל מה שאני אמסור כרגע בעדות יהיה לי עליו חסיון וזה מה שהוסבר לי על דעתה של הפרקליטות, חוץ מעבירות אונס, שוד, רצח – כל שאר הדברים הנוגעים בענייני סחר בנשים יהיו תחת חיסיון חוץ מסחר בנשים. אני הבנתי שגם העבירות הנלוות כגון כליאת שווא, העסקה והבאה לזנות, גם יהיה תחת חיסיון. האם אתה מאשר את זה?

פקד פלינר: אני מאשר שזה מה שהוסבר לך ומובטח לך. תספר לפי הסדר הכרונולוגי את מעורבותך בפעילות בתחום הסחר בנשים.

דגמי: אני התחלתי לעבוד בתחום הזה בערך לפני עשר שנים, אז לא התעסקנו בסחר בנשים, אז כולם היו ישראליות. אני עבדתי עם דוד מוראידי ור.ח היה לנו בית בושת באסתר המלכה 8 בתל אביב. ניהלנו כמה דירות. לאחר תקופה מסוימת הכרתי בחור בשם שי (שם בדוי) שהיה לו מכון בוולפסון 48 בתל אביב, הוא עבד שם עם תיירות, הוא הציע לי לפתוח אתו מכון משותף. זה היה בערך בשנת 2000 או 2001.

התפקיד של שי היה להביא בחורות תיירות, ואני השקעתי כסף בשיפוצי המכון 'ברבי' ברחוב לבנדה 9 בתל אביב. שי היה שם שותף 50% ובתמורה לזה היה אמור לספק בחורות תיירות.

השיטה הייתה אמורה להיות כזאת: המכון שייך לי ולשי, הבחורות שייכות לאנשים אחרים. שי לא הצליח להביא בחורות ואז הוא הכיר לי את רמי סבן בתור בן אדם שיכול לספק בנות, זה היה בערך ב-2001, בתקופה שהתחילו להביא הרבה בחורות מרוסיה. אני נפגשתי עם רמי ושי ביחד איפשהו בתל אביב, אני כבר לא זוכר. אני רציתי שרמי יביא לי בחורות למכון ברבי.

רמיאמר שיש שתי אופציות: או שהוא ימכור לי בחורות במחיר מ-5000 דולר ועד 7000 דולר, תלוי באיך שנראית הבחורה, או אופציה שניה, שרמי ייכנס שותף למכון ואז הוא ייתן לנו בתמורה 2 בחורות שיעבדו עבורנו ואני לא אשלם עבור הבנות האלו, ואנחנו שלושתנו נתחלק ברווחים של הבנות. רמי מתחייב לספק בחורות, עד 2 בשבוע לפחות, ואני עם שי ורמי נקנה את הבנות האלו במחיר עלות 5000 דולר..

רמי הסביר שיש לו שותף אבי "הפרסי" והם, רמי ואבי, מביאים בחורות מרוסיה דרך מצרים לישראל. רמי הסביר שיש לו קשרים עם הבדואים במצרים ולכן אין לו בעיה להביא בנות אני הבנתי שמה שרמי מספר זה נכון, כי ידעתי שבמכון השני של שי בוולפסון 48 עבדו שם רק תיירות ורמי הסביר שאלו הבחורות שהוא הביא. אני בחרתי באופציה השנייה, שרמי יכנס שותף למכון. החלטתי שרמי יקבל 30% מהרווח של המכון,שי יקבל גם 30% מהרווח ואני אקבל 40% מהרווח כי אני זה שהשקעתי כסף.

מאז, רמי יחד עם אבי וגם טימור – שמואל מלכה, התחילו להביא בחורות למכון ברבי במשך כ-8-9 חודשים. בשנים 2001-2002 אני קניתי מהן את הבנות והעסקתי במכון הברבי. ההבאה של הבנות הייתה מתבצעת בשיטה מסוימת: אבי ורמי שכרו דירה ברחוב ישעיהו בתל אביב, לשם היו מביאים בנות ישר ממצרים. היו מתקשרים אלי כמה שעות או לפעמים יום יומיים אחרי שהבנות הגיעו, ומבקשים שאני אגיע לדירה הזאת ואבחר את הבחורות שאני רוצה לקנות. אני הגעתי לדירה הזו, שם היו 10-15 בחורות בכל פעם שאני הגעתי, שזמן קצר לפני כן הגיעו מרוסיה דרך מצרים.

בדירה יחד עם הבנות תמיד היו אבי, רמי או טימור שמואל מלכה או מישהו מטעמם. הייתי נכנס לדירה,אבי, רמי או טימור היו אומרים לי שאני אבחר את הבנות, הייתי מסתכל על הבחורות בוחן אותן, איך שהיא נראית, מסתכל על החזה שלה, על הגוף שלה. אבי, רמי וטימור תמיד היו איתי ביחד בזמן הבדיקות האלו והם היו אלו שתרגמו את דבריי לבחורות כי שלושתם ידעו רוסית ולכן הם היו מתרגמים לבנות שיתפשטו, יסתובבו כאשר הייתי בוחן אותן. כמו כן הייתי דרכם שואל את הבחורות האם ידעו למה באו לישראל שזה עבודה בזנות. כל זה רמי, אבי וטימור היו מתרגמים להם.

אחרי שבחרתי בחורות בדירה הזו, שזה היה בדרך כלל בחורה אחת או שתיים, הייתי מסכם עם אבי, רמי או טימור מתי אני מביא להם כסף תמורת הבנות, בדרך כלל זה היה אחרי יום או יומיים אחרי זה, לפעמים כמה שעות אחרי הבחירה.

"השיטה שלי זה יותר משמעת"

אני קניתי מהם בחורות במחיר 5000-7000 דולר, את הכסף אני אישית מסרתי לשלושתם או לאבי או לרמי או לטימור. בדירה הזו קניתי מהם בצורה הזו 3-4 פעמים כל פעם בחורה אחת או שתיים. הבנות שקניתי מהם עבדו אצלנו בברבי. חודשיים אחרי שעבדנו בשיטה הזו קניתי את החלק שלשי במכון כי לא הייתי מרוצה מעבודתו, יותר מדויק לא הסתדרנו כי אצלי הייתה שיטה אחרת לנהל מכון שזה יותר משמעת, והוא כל הזמן התערבב עם הזונות במכון.

אני קניתי את החלק שלו ב-20,000 שקל ונתתי לו שתי בחורות שעבדו אחר כך אצלו בוולפסון 48 בתל אביב. זאת אומרת ששילמתי לו ב-20,000 שקל ושתי בחורות. זה היה בדיוק בתקופה שמרינה (שם בדוי) מהתיק שעליו הייתי עצור בפעם האחרונה הייתה אצלי במכון הברבי.

בנוסף הייתי קונה בחורותמאבי, רמי וטימור אצלנו במכון ברבי. הם שלושתם הגיעו פעמיים למכון עם כל הבנות שרק הרגע עברו גבול מצרים. בפעמיים האלו הם הביאו בין 15-30 בנות למכון, אני בחרתי מכל הבנות האלו בחורה אחת או שתיים. בחנתי את הבחורות, את הגוף שלהן, דיברתי איתן דרך אבי או רמי או טימור שהסבירו להן שאני בעל הבית, שזאת עבודה בזנות.

בזמן הבדיקה אבי רמי וטימור עמדו לידי ותרגמו לחבורה מה לעשות, להתפשט שאני אסתכל עליה. אחרי שאני בחרתי את הבנות ואחרי שכל הבנות התקלחו אחרי העברת הגבולאבי רמי וטימור היו לוקחים את שאר הבנות כפי שהם אמרו לי לקונים אחרים. הבנות שאני קניתי באותן הפעמים, לקחתי אותן לדירות איפה שבנות גרו.

באותה הפעם הראשונה שהביאו לי בנות למכון הברבי בין הבנות היו מרינה, אותה הבחורה שעליה הייתי עצור בתיק האחרון שלי. מרינה היא אחות של מריה (שם בדוי), שזו הבחורה ששלחה לי את שלוש הבנות שעליהן הייתי עצור בתיק האחרון שלי.מרינה הייתה בקבוצה של כ-20 בנות שאבי יחד עם טימור הביאו אליי למכון כדי שהן יתקלחו ואני בחרתי מתוכן 2 בנות,מרינה ועוד אחת מסנקט פטרבורג שאני כבר לא זוכר את שמה.

כאשר אבי רמי וטימור הביאו אלי בנות למכון אני התחלתי לתת להם כסף, תשלום עבור הבנות מראש, זה היה מוזיל לנו את המחיר. על מרינה ועל הבחורה הנוספת נתתי 10 אלף דולר מראש לאבי, שמתוכם 7000 דולר שלי ו-3000 דולר שלרמי. וזאת מכיוון שרמי היה גם שותף שלי במכון וגם שותף שלאבי בייבוא הבחורות מחו"ל. תמיד ביום ראשון של השבוע אני ורמי היינו מחלקים את הרווחים של המכון 30% לרמי ו-70% לי.

רמי היה מגיע למכון כפעמיים בשבוע, לעשות חשבונות איתי וגם לעשות סדר במכון כי הוא ידע רוסית ולכן הוא דיבר איתן רוסית והבנות פחדו ממנו כי הוא זה שהביא אותן. הוא ידע איפה הן גרות ברוסיה, מי המשפחה שלהן. אני ראיתי אותו מדבר כמה פעמים עם מרינה במכון ופעם אחת בדירה בחולון איפה שהיא גרה ביחד עם בנות נוספות, בפנטהאוז.רמי דיבר עם מרינה בתור אחראי על הבנות, הוא דיבר ברוסית. בפועל מרינה הייתה שייכת לי ולרמי.

הבנות אצלנו במכון הברבי היו מספקות שירותי מין תמורת 150 שקל לחצי שעה. הבנות היו מקבלות 20 שקל מכל לקוח מהיום הראשון. היינו קונים לבנות בגדים, קוסמטיקה, קרמים ולאחר מכן מקזזים את הכסף מהמשכורת שלהן. את האוכל היינו קונים להם ללא קיזוז, גם עבור לינה לא שילמו. את המשכורות של הבנות נתתי להם כל יום בסוף היום, יותר מדויק הייתי עושה חישוב ואת מה שמגיע לבחורה הייתי שומר אצלי מכמה סיבות: 1. היא לא הייתה צריכה כסף. 2. שלא תברח. 3. הן היו גרות ביחד ושלא יגנבו אחת מהשנייה. לפי בקשות של הבנות לפעמים הייתי שולח כסף לרוסיה למשפחות של הבנות. גם רמי שלח את הכסף, היינו באים יחד עם הבנות לדואר והן בפרטים המזויפים שלהן שלחו את הכסף לרוסיה.

פלינר: למי הבנות היו נותנות כסף במכון?

דגמי: הבנות מקבלות כסף מהלקוח לפני שנכנסות אתו, באות לפקיד ומוסרות לו את כל הכסף. בסוף היום הייתי בא ולוקח את הכסף מהפקיד במכון. רמי לא לקח את הכסף כי אני ניהלתי את המכון בכללי ותפקידו של רמי היה לספק בחורות למכון.

פלינר: מי היו פקידים במכון ברבי באותה תקופה?

דגמי: כשפתחנו את מכון ברבי לקחנו פקיד בשם שמעון (שם בדוי), שהוא גרוזיני מאשדוד או מאשקלון, היה לו רישיון לנשק, בן 30 בערך. הוא עבד אצלנו חודשיים שלושה. היה מקרה שאחת הבנות שרמי הביא לעבודה בברבי, שעבדה אצלו באילת בליווי שגם הגיעה דרך מצרים, ביקשה מהפקיד שמעון הגרוזיני להתקשר לאמא שלה ברוסיה, הוא נתן לה את הטלפון, היא נכנסה לחדר ודיברה עם מישהו בעברית.

שמעון מיד התקשר אלי ואמר לי להגיע דחוף למכון, לסגור את המכון, והוא אמר לי שהוא אמר לפקיד לנעול את הבחורה הזו בחדר שלא תברח. אני לא הבנתי בהתחלה למה כל הלחץ הזה. הגעתי למכון הבחורה הייתה נעולה בחדר, ואז הגיע גםרמי. רמי ניסה להסביר לי שהיא תכננה לברוח עם איזה ערבי מאילת ולכן הוא העביר אותה לברבי ועכשיו כנראה היא דיברה אתו, עם הערבי הזה. רמי אמר לי 'לך תביא את האקדח שלשמעון אני רוצה לאיים עליה'. אני אמרתי לו שלא יירה בה בטעות.

באתי לשמעון ואמרתי לו שיביא את האקדח כי רמי רוצה לאיים על הבחורה. שמעון נתן לי את האקדח, הבאתי אותו לרמי, רמי נכנס לחדר יחד איתי. בחדר הייתה הבחורה הזו, הוא שאל אותה איזו שאלה ברוסית ואז התחיל להרביץ לה. רמי נתן לה בעיטות, אגרופים בפנים, זרק אותה בתוך החדר, בעט בה בכל הגוף, היו לה אחר כך סימנים בפנים ובגוף. כשרמי הרביץ לה הוא צעק משהו ברוסית.

אני עוד לא הבנתי רוסית אז פחדתי שרמי יפגע קשה בבחורה ולכן ניסיתי לעצור אותו, תפסתי אותו והוצאתי אותו מהחדר. ואז שוב פעם רמי פרץ לחדר עם האקדח של שמעון ביד והצמיד את האקדח לראש של הבחורה והמשיך לדבר ברוסית. הבחורה הייתה בהלם ולא זזה. אחרי זה רמי הושיב את הבחורה בסלון כדי שכל הבחורות יראו מה יכול לקרות לבחורה ובאמת אחרי המקרה הזה לא היו שום בעיות עם הבחורות כי הן מאוד פחדו. רק הייתי אומר להם שאני אקרא לרמי הן היו פוחדות מאוד ומקשיבות לי ועושות מה שאני אומר, הכוונה שהבנות לא עושות את עצמן חולות, עובדות כמו שצריך, ממושמעות.

"בסוף הסכמתי למכור אותה"

הבנות כולן היו כלואות בדירות איפה שהן גרו כדי שלא יברחו. רמי הסביר לי שהבנות תיירות ולכן צריך לכלוא אותן כדי שלא יברחו, אני הסכמתי אתו שצריך לכלוא אותן הכוונה לנעול אותן בדירות הרי אם הן יברחו זה יגרום לנו נזק כי על הבנות שולם הרבה כסף.

פלינר: אתה אמרת שאת הבחורה שאוימה הביא רמי, למה כוונתך?

דגמי: אני מתכוון לתקופה של כמה חודשים בשנות 2000-2001 שפתחנו את המכון ברבי ועד שרמי סבן נעצר ב-2001. 3-4 פעמים קניתי מרמי ואבי וטימור בנות בדירה בישעיהו בתל אביב, פעמיים הם הביאו את הבנות למכון ובשוטף רמי היה דואג להבאת הבנות מהמכונים שבהם רמי היה שותף. את הבחורות האלו היינו שוכרים מבעלי המכונים אחרים, בחורות ב-500 שקל ביום. זאת אומרת רמי היה לוקח 500 שקל מהקופה של המכון עבור יום בחורה שהיה מביא למכון ושעבדה עבורנו. רמי כבר היה מסתדר עם בעל המכון שממנו נלקחה הבחורה, אני לא נכנסתי לזה. אני הייתי נותן לו 500 שקלים ורמי היה מביא בחורה ליום אחד בחורה שעבדה.

פלינר: האם לקחת דרכונים מהבנות שעבדו אצלכם?

דגמי: כן כדי שלא יברחו וגם אם ייעצרו שנוכל לשלוח אותן.

פלינר: מה אתה יכול להגיד לגבי מה שנחקרת בתיק עליו היית עצור בפעם האחרונה על 3 בנות מאוקראינה, מרינה ואחותה שנתנו עדויות נגדך?

דגמי: בגדול אני יכול לומר שכל מה שהבנות סיפרו זה אמת ונכון חוץ מהקטע שכאילו ניסיתי להכריח את אחת מהן לקיים איתי יחסי מין. באמת שיכול להיות שלקחתי אותה לבית מלון אבל אם היא לא רצתה לא הכרחתי אותה.

פלינר: אלי (שם בדוי) מספר שמכר את האוטו שלו תמורת שחרורה של מרינה. האם זה נכון?

דגמי: אלי קנה ממני ומרמי את מרינה תמורת סכום של בין 5000-7000 דולר. יכול להיות שהוא מכר את האוטו שלו. הוא נתן לי את הסכום של הכסף אם אני לא טועה ב-2-3 תשלומים. אני אישית קיבלתי את הכסף ממנו. אלי ידע שמרינה שייכת גם לי וגם לרמי, מי ששכנע אותי למכור את מרינה זה היה שי וטימור כי היה להם מכון בוולפסון 48 בתל אביב בשם 'דולי', ואחרי שמכרתי אותה לאלי מרינה עבדה כמה ימים בדולי, אני הייתי במכון הזה וראיתי אותה שם עובדת. אחרי כמה ימים של עבודה בדולי היא הפסיקה לעבוד. שי וטימור דיברו איתי פעמיים וכל הזמן אמרו 'תמכור אותה למה אתה צריך בעיות'. בסוף הסכמתי למכור אותה.

זו הודעתי שנקראה על ידי ואושרה כנכונה בחתימת ידי. דוד דגמי

4 בנובמבר 2007

דגמי: אני ממשיך לתת עדות זאת בהמשך למה שהובטח לי כי העדות לא תוכל לשמש כנגדי ויש לי חסינות על כל מה שאני מספר בעדות הזו. בעדות הקודמת שמסרתי לך פירטתי את הפעילויות שלי ושל אחרים השותפים שלי רמי טימור ואבי במשך כמה חודשים בסוף 2001 עד תחילת 2002 עד שרמי סבן נעצר.

כאשר רמי נעצר בחיפה על סחר בנשים מי שהמשיך לספק בנות למכון ברבי זה טימור ואבי. אני המשכתי להתחלק עם רמי סבן כי הוא היה שותף במכון 30%. אני עשיתי חשבונות עם טימור וכל יום ראשון והייתי נותן לטימור 30% מהרווח של רמי על מנת שהוא יעביר את זה לרמי. כשרמי היה עצור אני כבר לא זוכר את כל השיחות שלי אתו, באחת השיחות רמי אמר שאני אעבוד מול טימור. טימור היה איש קשר שלו. שותפו.

כאשר אבי וטימור היו מביאים משלוח של הבנות מחו"ל הם תמיד היו מתקשרים אלי ומודיעים לי שיש בנות חדשות האם אני רוצה לבחור לקנות כמה. באותו הזמן התיירות שעבדו אצלי זה היה רק בברבי למרות שהיו לי 3 דירות דיסקרטיות ששם עבדו בנות ישראליות חוקיות. הדירות היו באסתר המלכה 8, ז'בוטינסקי בתל אביב ורוטשילד 86. במכון הברבי כל הזמן היו בעיות עם תיירות ולכן הייתי צריך למכור את האלה שעשו בעיות ולדאוג לכך שהבנות החדשות יגיעו. ולכן הייתי צריך לקנות בחורות כל הזמן מרמי, אבי וטימור.

"חשבתי שהוא מוכר לי רק מכוערות"

כשרמי לא היה עצור הוא דאג לזה, זאת אומרת אני תמיד אמרתי לרמי שבחורה מסוימת לא טובה והוא כבר היה מוכר אותה ודואג לבחורה חדשה. כשרמי נעצר אני כבר הכרתי אנשים בתחום של תיירות ולכן מכרתי להם בעצמי את אלו שעשו לי בעיות: לא רוצה לעבוד, לא מדברת יפה. כשלא הייתי מצליח להיפטר מבחורה הייתי פונה לטימור ולאבי והם היו עוזרים לי למצוא לבחורה קונה והם היו דואגים להביא בחורות חדשות שאני אקנה אותן.

מאז שרמי נעצר המשכתי לעבוד עם התיירות בברבי כ-5 חודשים. אבי וטימור המשיכו להביא לי בחורות מרוסיה, מאוקראינה, ממולדובה. הם היו מביאים אותן לכמה דירות בדרום תל אביב ברחוב לוינסקי, החלוצים ועוד כמה דירות שאני לא זוכר כבר. הם היו מביאים בחורות מהגבול ישר לדירות האלו. אבי וטימור היו מתקשרים אלי ומודיעים שהם הביאו משלוח חדש של בנות אני הייתי מגיע לדירות האלו בוחן את הבחורות ואת הגוף שלהן. ומי שהייתה מתאימה לי הייתי לוקח מהדירה שלהם לדירה שאני שוכר בשביל הבנות והבנות האלו עבדו אצלנו בברבי. את הכסף עבור הבנות תמיד נתתי לאבי או טימור מראש במחיר 5000 דולר על כל בחורה לפעמים אבי וטימור היו אומרים לי לשלוח כסף עבור הבנות לרוסיה לאנשים שהם נתנו לי את הפרטים שלהם.

אני שלחתי כסף דרך ווסטרן יוניון למשל, לא בפרטי שלי אלא בקשתי מהבנות שעבדו אצלי עם תעודות מזויפות שישלחו כסף. במשך 5 חודשים שברבי עבד אחרי שרמי נעצר קניתי מאבי וטימור בחורות כ-10 פעמים בשיטה שסיפרתי כעת. אבי וטימור סיפרו לי במפורט שהם דואגים לגיוס הבנות האלו ברוסיה, אוקראינה, מולדובה וכו'. אבי היה נוסע לשם ובוחר את הבנות גם טימור נסע לשם כמה פעמים כפי שהם הסבירו לי לבחור ולהכין בנות למשלוח לישראל. לאבי היו פועלים במוסקבה שדאגו להבאת הבנות לנקודת הריכוז. בעיקר במוסקבה ומשם הבנות נשלחו לישראל. אני גם נסעתי כמה פעמים למוסקבה לבחור בחורות כי חשבתי שהוא דופק אותי ומוכר לי רק מכוערות.לאבי במוסקבה היו פועלים שהביאו את הבנות להם קראורדיק, איגור ועוד כמה. אני הכרתי אותם כאשר הם הביאו את הבנות ואני באתי ובחרתי אותן.

ב-10 פעמים אלה שאני קניתי מאבי וטימור כל פעם קניתי 2-3 בחורות, לפעמים בחורות שקניתי אותן לא רצו לעבוד או שאמרו שלא ידעו שיעבדו זונות לכן הייתי מחזיר אותן חזרה לאבי ולטימור. היו מקרים שאת הבנות שלא רצו לעבוד מכרתי לאנשים אחרים כמו בוריס הבוכרי, פטיצה, דודי ואסי מבוגרשוב 10 ואנשים אחרים שאני כבר לא יכול לזכור את שמותיהם.

במכון ברבי באותו הזמן היו לי שותפים. רמי שהיה עצור וקיבל את החלק שלו, דוד מוראידי וגם מי שעבד בשבילי זה ר.ח שעשה רישומים בשבילי. באוגוסט 2001 הגיעו הרבה תלונות משכנים על מכון ברבי והמשטרה התחילה לעשות עלינו פשיטות, לכן סגרתי את המכון. העברתי לרמי מסר דרך טימור שאני סוגר את המכון כי אי אפשר יותר לעבוד. היו לנו 15 בנות שהיו שייכות לי ולרמי ולכן היינו חייבים למכור אותן. אמרתי לטימור שאני צריך למכור את הבנות. טימור בא עם המונית שלו, הוא היה נהג מונית, בכאילו זה היה הכיסוי שלו. טימור הגיע לדירה בחולון איפה שהבנות גרו בחר שם 6 בנות ופיזר אותן למכונים שהיו בבעלותם של רמי וטימור ואנשים אחרים שהיו שותפים שלהם שאני כבר לא מכיר אותם. אני עשיתי חישוב עם טימור שמגיע לו ולרמי שליש מהבנות שנשארו ונשאר הפרש מרווחי המכון. לכן נתתי לטימור בחורה נוספת. אחר כך נודע לי ש-3 בחורות ברחומטימור ומרמי. את זה ידעתי מבחורות אחרות, מ-9 בחורות שנשארו לי.

שלוש בחורות השארתי אצלי ו-6 אחרות אני ביחד עם טימור מכרנו לאנשים אחרים, אני כבר לא זוכר למי כי עשיתי את זה כל כך הרבה פעמים ועברו כבר 6 שנים.דוד מוראידי לא השתתף איתי במכירות הבנות. אני החלטתי והואדוד קיבל את החלק שלו. הודעתי לו שאני מכרתי את הבנות ונתתי לו חלק מהכסף שהגיע לו. 3 בנות שנשארו אצלי השכרתי אותן לדני הכושי שהיה לו משרד ליווי בתל אביב. דני שילם על כל בחורה לפי שבוע 500 שקל ליום, הן היו צריכות לעבוד 12 שעות ביום.

אני רוצה לציין שלכל הבנות שעבדו אצלי סידרתי תעודות זהות ודרכונים ישראלים מזויפים. את התעודות זייפו לי זייפנים (נותן פרטים שלהם). 3-4 שבועות השכרתי את 3 הבנות לדני הכושי.הבנות לא רצו לעבוד אצלו כי טענו שהוא כל הזמן רוצה לזיין אותן ולא משלם כלום. הבנות עדיין גרו בדירה בחולון איפה שגרו הבנות שעבדו אצלי בבנייני צמרת. נדמה לי בסוקולוב 48 או 49א. בשלב זה העדות נפסקת בשל עייפות החשוד. זו הודעתי שנרשמה מדבריי ואושרה כנכונה בחתימת ידי. דוד דגמי

המשך יבוא


בשנת 2012, על סמך עדותו של דגמי, הורשעו רמי סבן, האחים דוד וקובי מוראידי וטימור שמואל מלכה בסחר בבני אדם ונגזרו עליהם עונשי מאסר של בין 3-18 שנים. דגמי התנה את הפיכתו לעד מדינה בכך שגם ר.ח חברו לרשת הסחר יהפוך לעד מדינה. אבי ינאי נעצר עוד קודם לכן ברוסיה ונשלח ל-18 שנים בכלא על עבירות שונות ובהן סחר בבני אדם.

רוב הנשים שהוברחו לישראל על ידי דגמי וחבריו כדי לעבוד בזנות גורשו בסופו של דבר.

הסרת צו איסור הפרסום מסיפורו של דגמי נעשתה עבור סדרת כתבות ב"הארץ", בסיוע עו"ד טלי ליבליך ממשרד עורכי הדין ליבליך מוזר. דגמי טען בדיונים כי החליף את שמו מאז. חלקים מהעדות הובאו בכתבות אולם אנו רואות חשיבת גדולה בפרסום הדברים כפי שנאמרו. 

עורכי הדין אורי קידר ועמוס נוה ממשרד כבירי נבו קידר ומטה המאבק נגד סחר בנשים מייצגים היום בהתנדבות את שרון שפורר בתביעת לשון הרע שהגישה נגדה אורבן נדל"ן. במסגרת ההליך המשפטי איפשר לראשונה בית המשפט לקשר בין דגמי לחברת אורבן נדל"ן שכן לפני כן אסור היה לחשוף את הקשר הזה). 

תגובות

Send this to a friend