בועז לביא

בועז לביא
נולד בניו יורק וגדל ברמת השרון. עבד כתסריטאי, יזם, מפתח משחקים, מחסנאי, עיתונאי, ועוזר לשליח במסעדה תאילנדית. סיפורים שלו התפרסמו בכתבי עת ואתרים, סרטו הקצר "האגם" הוקרן בפסטיבלים רבים בעולם, וב-2015 ייראה אור בארצות הברית רומן גרפי שיצר עם המאיירים אסף ותומר חנוכה. כותב כאן פעם בשבועיים
  • לפתוח את השפה

    -
    בעקבות התרסקות רחפן על הראש שלי לקיתי במה שקרוי בשפה המקצועית "סינדרום המבטא הזר", תופעה נדירה ביותר שנתקלים בה לעתים קרובות במדורי ה"בעולם" של אתרי החדשות, מסופר שם תמיד על אמריקאית לבנה, ספרנית מהמיד-ווסט שהתחילה לדבר במבטא
  • שתיקת הדרכונים

    -
    אני אוהב את המדינה, בואו נתחיל בזה.
  • לישון עם הדגים

    -
    לפני כמה ימים התחלתי לקבל אל הטלפון הסלולרי רצף הודעות סמס שהגיעו כביכול מן היצרן הסיני שלו, שיאומי, ושנפתחו כך: "קוּם לֵךְ אֶל תֵּל-אַבִיב, הָעִיר הַגְּדוֹלָה, וּקְרָא עָלֶיהָ: כִּי-עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי".
  • המלנכוליה של הלֶמוּר

    -
    חמש דקות אחרי שהתיישבתי מול מתילד, סמנכ"לית התפעול של גן החיות בברוז'לט והאחראית על ספירתם השבועית של למעלה מ-4,000 הפרטים שחיו שם, כבר חלקתי אתה את תפיסת העולם שלי: החיות נועדו לאשר לנו את עוצמתנו, את ייחודנו.
  • העוקץ האינדיאני

    -
    את האימייל הראשון מטומי צ'י-צ'י קיבלתי בסתיו. בתחילה, כמו כל אדם בר דעת, חשדתי שמדובר בעוקץ. לא ניגרי אולי, אבל עדיין עוקץ.
  • בעקבות הכיכר האבודה

    -
    עבר קצת זמן מאז שהורידו את כיכר דיזנגוף, ובכל זאת, כשאני עובר שם בתוך מונית שירות, מתחת לשמיים הפתוחים של תל אביב, העבר מתערבב עם העתיד וכל האפשרויות, כל מה שהעיר הזאת הייתה יכולה להיות ומה שהיא באמת, ומה שהייתה אולי פעם אבל ל
  • הספינה והשוטים

    -
    דימוי: שאטרסטוק
  • הפיתוי האחרון של הרצל

    -
    תיאודור ישב על ספה מעוטרת בסמלי הקיסרות והמתין. על הקירות היו תלויים בערבוביה ציורי שמן, רובים, חרבות, ראשי חיות מקורננים וגם קרקפת אחת.
  • כל צבעי הכלא

    -
  • שואת הפלסטיק

    -
    לא האמנו שזה יקרה, אבל בסוף זה קרה. הטמפרטורה של העולם עלתה ב-26 מעלות, כל האוקיינוסים התחילו לרתוח, ולא נשאר כלום מכל מה שחי בפנים והזכיר לנו נשכחות. כן, גם אני הייתי סקפטי איזו תקופה. פטליסט.
  • הספין של סוף העולם

    -
    כיוון שהעולם כבר חרב ואין שום מניעה לחשוף כמה פרטים על מה שהלך שם קודם, לראשונה בקריירה שלי כאיש סודו הבכיר לשעבר של ראש הממשלה אני עומד, כנראה, לבגוד באמונו.
  • לחיות על הפטיפון

    -
    בן דוד של אמא שלי, יפתח, ששינה את שמו לג'רי ולא דרך על אדמת ישראל 43 שנה, הגיע לסאן רפאל ב-5 באוקטובר 1973, רצוץ ומרוט. לילי והירש אספו אותו משדה התעופה של סאן פרנסיסקו באולדסמוביל האדומה שלהם.
  • ארוחה עם נעלם

    -
    הטבע, בדרן יום-הולדת, מפעיל את קסמיו הבנאליים. חגי תשרי באים והוא מנחש אותם בעיניים עצומות, קשורות בבד אדום. ראש השנה? קבלו רוח קרירה. יום כיפור? עננים עם סיכוי לגשם.
  • הגמוניה לבנה

    -
    נפגשנו במסעדה ליד הים. ראשון הגעתי אני, חצי שעה לפניהם. כיוון שהים הוא מלוח, דאגתי לכך שאיש מהם לא יוכל לראות אותו, כדי שלא יחוש כאילו יש לי איזו העדפה. בחרתי בשולחן פנימי, ליד חלון המשקיף אל טרסת אבן.
  • האקזיט הזה הוא אני

    -
    שוב הגיעה הצעה לרכוש אותי.
  • בודהה של הפולנים

    -
    יו"ר הועד האולימפי בישראל, שלום.
  • עיר השקר ועיר האמת

    -
    נסעתי עם הטויוטה לחדרה, לאיזה מוסך. תמיד אני חוזר לשם. יש שם מישהו שמכיר מישהו שמכיר מישהו. כשסומכים על מישהו, כדאי לדבוק בו ולא לעזוב. זה הדבר הכי חשוב. רק אחרי זה מגיע המחיר. אני מוכן לשלם הרבה בשביל מישהו שלא ידפוק אותי.
  • צווארון שחור

    -
    מאחר ונשפטתי לעבודות שירות מצאתי את עצמי מתייצב אחת לשבוע אצל אישה בת 98, שיחסיה הנפתלים עם בכיר בסניף המקומי של הביטוח הלאומי זיכו אותה איכשהו בדמוי-מתנדב כמוני.
  • רקוויאם לאנגלי שנטש

    -
    יש לי פינה חמה בלב לאנגלים נוטשים. בזכותם אני איפה שאני היום. אנגלי נוטש אחד הפך עסק כמעט-כושל שלי לעסק משגשג, הרחק בפינלנד.
  • עיר העורות

    -
    אני זוכר מתי התחיל הקיץ. ירדתי למטה עם הזבל וטיפות אחרונות של אחד הגשמים האחרונים, המלקוש או מה שקדם לו, עוד שרטו את השמיים כמו שביטים, ואחריהן - נהמה כזו - כמו מלכודת בלב האדמה, חודים הפונים מעלה, ואני דורך, צונח פנימה.
  • שותק פלוס שלושים

    -
    בנעוריי חלמתי על הקומנדו הימי. פשיטות עם שחר על איים רחוקים, אצות מתפוצצות, התגנבות חרישית אל נושאות לוויתנים.
  • התאום האוסטרלי

    -
    את אחיו התאום של סבא שלי לא הצליח היטלר להרוג. המוות בא אליו בשכונה שקטה ליד סידני, אוסטרליה, בערבו של יום שמש אחד בחודש דצמבר. ב-42 השנים שקדמו לכך, לא ידע איש היכן הוא, והאם הוא חי.
  • רופא ללא גבולות

    -
    בחדר המיון גם הבלתי-שכיח הוא שגרתי. קשה מאוד להפתיע אותי. לפני פסח שותים נוזלי ניקוי, ביום כיפור משתפדים על כידונים. מי שמרים גבה, מקומו אינו איתנו.
  • הנאצי אמר שזה בסדר

    -
    את הנאצי שלי פגשתי בטיול הגדול בדרום אמריקה. כבר אז היה זקן מאוד, בן למעלה מ-85, והוא נהג לשבת כל בוקר שני שולחנות ממני, בבית קפה פינתי בשם איל קאוואלינו.
  • האלגוריתם והטחינה

    -
    עשן האירועים והתקרות הקורסות באירופה השכיחו מהר מדי את אחד מהישגיה הטכנולוגיים הגדולים ביותר של האנושות: בקומה השנייה של מלון ארבע העונות בסיאול, משני צידיו של שולחן, ניצחה לפני מספר שבועות המכונה את האדם.
  • לשתות מהים של יפן

    -
    בסוף השבוע, כמו כל עם, שובתים גם היפנים מכל מלאכה, מלבד ממלאכת השופינג, ואולי מעוד כמה מלאכות, כמו שתיה מופרזת, קריוקי, צפייה בשעשועוני בישול שבהם טועמים המתחרים קציצה וצריכים לנחש מאיזה מחוז הגיע התמנון שטמון בה, עישון וגם עמ
  • הייתי דוגמנית של מכונות כביסה

    -
    הייתי דוגמנית של מכונות כביסה. פול-טיים. הכסף היה נפלא. הייתי שייכת לסקטור המצומצם והלא כל כך מתוגמל מבחינה סלבריטאית, של נשים שנראות רגיל-מעולה. וכשהסוכן שלי היה אומר את זה, זה היה נשמע כמו מילה אחת: רגילמעולה.
  • תשוקתו של המורה לאזרחות

    -
    היה לי מורה לאזרחות, אהוב מאוד. הוא היה צעיר במקצת משאר המורים, שיערו שחור וחלק, תמיד נכנס אל הכיתה בצעד מהיר, בעיניים בורקות, ואז עומד ליד הלוח, סורק את כולנו ושותק. זה הספיק.
  • זיגי סטארדאסט ומלחמתו בחמאס

    -
    בגלל שהוא מת וכבר שרפו את הגופה שלו והבנתי שכל החלל החיצון בכה וכוכבים רטטו, הגיע אולי הזמן לספר כמה דברים על דיוויד בואי שלא רבים יודעים.
  • לב של מאכער

    -
    מישהו שכבר הרבה זמן דיברו עליו שהתחשמל לו הגג, נשרט לו הדוד מה שנקרא, יש לו תקלה במאוורר תקרה, משהו משובש לגמרי, שומע תקליטים ישנים של אהוד בנאי, חי על התפר בין ילדות לנעורים, מסרב להשתקע, רצוץ מוחית, פגש אותי לא מזמן ברחוב וס
  • חייו ומותו של שמאלני שהתפכח

    -
    עד לא מזמן הייתי שמאלני הומוסקסואל או לפחות לא כל כך מוגדר מינית אם כי נמשכתי לנשים, אבל לאחרונה התפכחתי. לא קל להתפכח ולהודות בטעות, אבל כשחייבים חייבים. מה גרם לשינוי?
  • הדוורית שפיתתה אותי

    -
    הדואר כידוע בקריסה מוחלטת. צר לי לומר זאת, אבל שום דבר שם לא עובד. אם מישהו שם נעלב מדבריי, אני מתנצל מאוד אבל אין דרך להסתיר זאת. הדואר - גוזל שנותר ערירי בקן, ונֶשֶר צולל לעברו. הדואר - נבלת חילזון.
  • הטרוריסט הדנטלי

    -
    חשדו בי. אני אשכנזי! אני לא אמור להיות חשוד. אבל חשדו בי. נחשדתי כקושר קשר. "קשר נגד מה?"שאלתי אותם. "בקושי שרוך אני יודע לקשור, הנה, תראו איזה עלוב הקשר פה. רק בגיל 19 למדתי איך עושים אותו.
  • רבין היה פרזנטור של חשבונות דולרים בחו״ל. בגלל זה חיסלו אותו

    -
    אני מאמין לבני אדם ויש בי תמימות כזו שזרים לעולם לא יעלו עליה, המבט שלי אטום אבל הלב שלי פתוח לכל מה שמישהו אומר.
  • הלוחש לסכינים

    -
    רק בגיל 72 התגלה כישרונו כמאבטח. עד אז היה פקיד, זבן כמה שנים, שותף בחברת ביטוח קצרת ימים, מחסנאי.
  • הייתי בחתונה של בר רפאלי

    -
    החתונה של בר רפאלי. כן, הייתי שם בתור מישהו שלא שייך לכלום. הייתי נציג אלה שלא שייכים לכלום ולא חברים של  אף אחד. אני לא מכיר ולא שמעתי על אף אחד. יש לנו לובי וגם אותנו מייצג רני רהב. לכן הגעתי לשם. האירוח היה פצצה.

עמודים