אחרי 15 שנים, האחיות וויליאמס משלימות עם הממסד הלבן של הטניס

דואר היום
אורחות ואורחים
המקום לכותבים שאינם חברי מערכת, להגיב למשהו שפורסם כאן או למציאות שבחוץ.

אחרי 15 שנים, האחיות וויליאמס משלימות עם הממסד הלבן של הטניס

שירה עבו
ונוס וסרינה ווליאמס עזבו את האינדיאן וולס כשבקושי מלאו להן עשרים. הן חזרו בנות שלושים פלוס, כשמאחוריהן אינספור הישגים. הן כבר לא הנערות מקומפטון עם השזירות בשיער והביטחון העצמי שעלול להתפרש כחוצפה בעיניים לבנות משתוממות

אנדי מארי הודח בשלב מוקדם על ידי שחקן קנדי יחסית אלמוני, אבל הסיפור הגדול של טורניר האינדאן וולס שנערך בדרום קליפורניה בימים אלו הוא ונוס וויליאמס, שכבר הבטיחה את מקומה ברבע הגמר.

הכל התחיל ב-2001. ונוס הייתה בת 20 וסרינה הייתה בת 19 כשהן ירדו מהמגרש והחליטו שלא יחזרו אליו שוב. שתי האחיות– אז כוכבות עולות בשמי הטניס העולמי, והבטחות אמריקאיות גדולות שכבר התחילו לקיים – העפילו לשלב חצי הגמר של הטורניר היוקרתי, בו היו אמורות לשחק אחת מול השנייה. אלא שהמשחק המדובר לא התקיים – ונוס פרשה מהטורניר וחוללה סערה. לטענת ונוס, בבוקר יום המשחק היא הודיעה שהיא פצועה ולא כשירה לשחק. על כל פנים, הודעה רשמית על הפרישה שלה יצאה דקות ספורות לפני מועד המשחק המתוכנן.

האחות הקטנה סרינה עלתה אוטומטית לגמר, שם היא פגשה את קים קלייסטרס הבלגית. השמועות על כך ש"אבא ריצ'ארד החליט שהפעם סרינה לוקחת" ושלל חשדות על תיאומים בין האחיות נפוצו לכל עבר. סרינה עלתה למשחק הגמר לקול שריקות בוז מהקהל, שרק התגברו כשאבא ריצ'ארד והאחות ונוס התיישבו בקהל.

לא ברור מאיפה גייסה סרינה את הכוחות הנפשיים לנצח בגמר הזה, אבל היא ירדה מהמגרש באינדיאן וולס עם הגביע, ולא הסתכלה לאחור. "אני זוכרת שהאיצטדיון היה מלא כמעט אך ורק באנשים לבנים וכולם שרקו בוז, זה לא הגיע מיציע אחד – זה היה כולם. זה היה מאוד מאוד רועש, כל כך רועש שהרגשתי את זה בחזה. הייתי נערה מתבגרת ופשוט לא הבנתי למה. אני זוכרת שנסעתי חזרה הביתה ובכיתי לאורך כל הדרך, כשהגביע לידי".

עברו 14 שנים עד הפעם הבאה שסרינה דרכה במגרש ההוא בדרום קליפורניה, לונוס לקחו 15 שנים. סרינה סיפרה שהיא שמעה קריאות גזעניות מהקהל, אביה טען שקראו לו BOY, כינוי שמשמש כגנאי לגברים שחורים מבוגרים.

זה אמנם לא טורניר הגראנד-סלאם, אבל מדובר באחד מהטורנירים הוותיקים בסבב. כבר יותר מארבעים שנה שצמרת הטניס מגיעה מידי חודש מרץ לטורניר המאסטרס היוקרתי כדי להתחרות על הפרסים שעומדים – נכון להיום – על למעלה משבעה מיליון דולר שמחולקים בין המשתתפים בטורניר הגברים, ולמעלה מ-6 מיליון דולר שמחולקים בין המשתתפות בטורניר הנשים (בהתאם להתקדמות בשלבי הטורניר). תחרות היחידות הינה אחת מארבעת טורנירי החובה של סבב הנשים – טורנירים שמי שעומדת בקריטריון הדירוג להשתתפות בהם ובכל זאת בוחרת שלא להגיע אליהם, עלולה להיקנס על כך.

זאת לא תהיה הגזמה לטעון שהסיפור הזה באינדיאן וולס הגדיר את היחסים בין האחיות וויליאמס לממסד הטניס, אם אפשר לקרוא לו כך, ובפרט לטניס האמריקאי. בתחושות של האבא ריצ'ארד זה היה ונשאר משפחת וויליאמס מול כל העולם. קטע וידאו ישן של ראיון עם ונוס וויליאמס בת ה-14 כנראה מסביר את עמדת האב בצורה הטובה ביותר: המראיין מאתגר את ונוס הצעירה, ואומר לה שהיא נשמעת מאוד בטוחה בעצמה – היא עונה לו שהיא באמת מאוד בטוחה בעצמה. הכנות של ונוס מדהימה את המראיין, הוא מנסה שוב, "את אומרת את זה בכזאת קלות – למה?" בשלב מסוים ריצ'ארד לא מסוגל לעמוד בשקט ומתפרץ – "אתה חייב להבין שאתה מתעסק פה עם הדימוי העצמי של ילדה שחורה בת 14!" כשהביטחון הלא מתפשר של הבת שלך הוא מפעל חייך, אי אפשר שלא להבין את האב המגונן. החשדות, המבטים התוהים וההאשמות שנלוו לפיצוץ באינדיאן וולס של 2001 רק אישרו את כל מה שריצ'ארד כבר הבין – הביטחון העצמי של הבנות שלו, האמת שלהן, יהיו מקור הכוח שלהן לאורך כל הקריירה, והדרך לא תהיה קלה.

סרינה חזרה לטורניר ב-2015, כשהיא מדורגת מספר אחת בעולם. בניגוד מוחלט לקוליות המאפיינת לרוב את העלייה שלה למגרש, היא התקשתה להסתיר את ההתרגשות שלה מהמעמד. הקהל עמד על הרגליים, גם ג'ון מקנרו האגדי שמלווה את הקריירה של סרינה מקרוב עמד והריע. האחות הגדולה אישה פרצה בבכי שכמובן לא נסתר מעייני המצלמות. הטורניר הסתיים בפרישה של סרינה בחצי הגמר עקב פציעה בברך.

במסיבת העיתונאים המקדימה לטורניר, סרינה נשאלה מה גרם לה לרצות לחזור לטורניר. היא נזכרה במפגש שהיה לה עם נלסון מנדלה, בדרום אפריקה. לדבריה, ההשפעה של המפגש איתו, והקריאה בביוגרפיה שלו, הם שהניעו אותה לרצות ולחזור לאינדיאן וולס: "הבנתי שאני רוצה לנסות לסלוח". בשנה שעברה היא הגיעה שם עד לגמר והפסידה לויקטוריה אזרנקה. השנה סרינה ויתרה על ההשתתפות בטורניר עקב פציעה.

בשנה שעברה גם ונוס חזרה לטורניר: "בשבילי המשמעות של להיות פה היא שתמיד אפשר לחזור הביתה". את ההיעדרות הארוכה שלה היא הסבירה בנימה מפויסת-משהו: "אני לא בנאדם כועס ולא הייתי מגדירה את זה ככעס, אבל הרגשתי שאני לא מוזמנת. אני לא טיפוס שנוטר טינה. במהלך השנים צפיתי במשחקים בטלוויזיה, אבל הרגשתי שזה לא המקום שלי".

לונוס אכן לא נוצר הדימוי של שחקנית כועסת, יתרה מכך – להבדיל מסרינה שנודעה ב-אטטיוד שלה, לטוב ולרע, ובהרגל (שיש שיגידו שהוא מגונה) לשבור מחבטים בלהט המשחק – ונוס ידועה במזג טוב, בחן ובחיוך תמידיים. על הרקע הזה, הביקורת של ונוס על הטניס והקהל האמריקאי – גם אם היא נאמרת בשקט ובנימוס – היא קשה.

באליפות ארה"ב הפתוחה של שנת 2012, ונוס הפילה פצצה במסיבת העיתונאים שאחרי הסיבוב השני: "זאת הפעם הראשונה ששיחקתי פה והקהל עמד ככה מאחורי. היום הרגשתי אמריקאית, בפעם הראשונה באליפות ארה"ב הפתוחה. חיכיתי לאורך כל הקריירה שלי לרגע הזה, והנה הוא הגיע". זה קרה אחרי שהיא הפסידה במשחק שנמשך שלוש מערכות לאנג'ליק קרבר הגרמנייה (שלימים תגיע גם היא לדירוג מספר אחת בעולם).

כשהיא כבר שחקנית מבוגרת, ארבע שנים אחרי הפעם האחרונה שלקחה טורניר גראנד-סלאם, כשהיא בעמדה הכי קרובה להיחשב אנדרדוג עבור מישהי שעומדות אצלה בארון חמש צלחות אליפות מווימבלדון – רק אז ונוס וויליאמס כובשת את הקהל האמריקאי. רק אז היא מרגישה בבית.

בדיוק כמו המקרה שהוביל אותן להחרים את הטורניר במשך שנים ארוכות – גם החזרה של ונוס וסרינה וויליאמס לאינדיאן וולס היא נקודת ציון מכוננת במעמד שלהן בטניס האמריקאי, בעמדה שלהן אל מול סבב הנשים העולמי ואל מול הקהל הביתי. ונוס וסרינה ווליאמס עזבו את האינדיאן וולס כשבקושי מלאו להן עשרים. הן חזרו בנות שלושים פלוס, כשמאחוריהן אינספור הישגים, בין היתר ארבע מדליות זהב אולימפיות, שהדגישו שוב ושוב את העליונות של הספורט האמריקאי בבמה הבינלאומית. הן כבר לא הנערות מקומפטון עם השזירות בשיער והביטחון העצמי שעלול להתפרש כחוצפה בעיניים לבנות משתוממות.

היום הקהל העשיר והלבן של הטניס האמריקאי יכול לעמוד מאחורי ונוס וסרינה וויליאמס ולעודד בכול הכוח, איש לא מעז לחשוד במי שהפכו לאחת מההתגשמויות היפות ביותר של החלום האמריקאי.

"אתה חייב להבין שאתה מתעסק פה עם הדימוי העצמי של ילדה שחורה בת 14!". ריצ'ארד וויליאמס עם שתי בנותיו

בשנה שעברה החזרה של ונוס לאינדיאן וולס הסתיימה מהר, אבל כמו שהיא משחקת השנה – נראה שהיא יכולה להגיע רחוק בטורניר. בשני בלילה היא הביסה בסיבוב השלישי את לואיסה ספארובה, בשתי מערכות בלבד והבטיחה את מקומה בשמינית הגמר. בסיבוב השני היא פגשה את ילנה יאנקוביץ', הסרבית שדורגה פעם, לרגע קצר, מספר אחת בסבב. זה היה קרב וטרניות שנמשך לאורך שלוש מערכות, בסיום המשחק אמרה ונוס: "לי ולילנה היו הרבה קרבות אפיים, הייתה פה הרבה היסטוריה על המרגש".

המראיין לא שכח להגיד כמה הוא שמח לראות את ונוס מנצחת דווקא כאן, להזכיר שהיא קליפורניה-גירל, הדגשה שמרגישה נחוצה מתמיד ב-"בית" ההוא שהאחיות וויליאמס נעדרו ממנו במשך למעלה מעשור. הדגשה שנוכחת בכל ראיון על המגרש לאחר ניצחון, בכל מסיבת עיתונאים, ובכל סרטון פרסומת לקראת משחק. המארגנים של האינדיאן וולס לא שוכחים להזכיר שזה בעצם הבית שלהן, שהטורניר בקליפורניה היה אמור להיות המקום הכי טבעי והכי מזמין לנערות ההן מקומפטון, שגדלו להיות שתיים מהשחקניות הכי גדולות בהיסטוריה של הספורט הלבן.

תגובות לאחרי 15 שנים, האחיות וויליאמס משלימות עם הממסד הלבן של הטניס

תגובות לאחרי 15 שנים, האחיות וויליאמס משלימות עם הממסד הלבן של הטניס

עזרו לנו להמשיך לעשות כאן עיתונות. עשו לנו לייק או שייר או ציוץ והכי טוב - הכל ביחד

x