הכתבה הזו פתוחה לציבור ללא תשלום - רק בזכות תומכות ותומכי המקום.
תמכו עכשיו באופן קבוע כדי שנוכל להביא עיתונות איכותית וחופשית לכל
אבי שריאני נאנח למראה תיבות ישנות, מוזנחות, עם פתקים מתקלפים, "המזל שאחרי כל כך הרבה שנים אני מכיר את האנשים כאן ומסתדר גם בלי שמות". תושבי האזור מברכים אותו כשהוא מגיע, כמכרים ותיקים. שריאני לא מוותר לאינטרקום עיקש שאינו נענה ללחיצותיו ("אולי הוא מקולקל?"), עולה עד הדלת, דופק ומצלצל שלוש פעמים, כדי לוודא שהאדם שאליו נשלח הדואר הרשום באמת לא בבית.