ימים של זעם

קריאה מיוחדת: עובדות ועובדים שהזכויות שלהם נפגעו בגלל הלחימה - אנא פנו אלינו 

תחושה של אחדות עוטפת כרגע את ישראל היהודית, אולי כמו זו שנדמה היה שהנצה כשנחטפו שלושת הנערים, אך התבררה כפצע מוגלתי לאחר שהתגלו גופותיהם הירויות ובתגובה נשרף למוות נער נוסף. גם הפעם, מבחן האחדות לא יהיה בתחושות פטריוטיות, לא בסופרלטיבים מרחיקי לכת לזרים גמורים ולא בעוגות שבת לחיילים, אלא ביומיום המדמם. היומיום של ישראל מדמם כרגע גם בדרום, איפה שעסקים גוססים את הקיץ הזה, ועובדים שגם כך זכויותיהם לא תמיד נשמרות מאבדים את המעט שהיה להם.

למערכת 'המקום' התחילו להגיע סיפורים על נשים שבני זוגן נקראו למילואים והמעסיקים הורידו להן שעות עבודה שהפסידו, בגלל טיפול בילדים. את המילואמיניקים איש לא יעז לפטר כרגע, אבל להוריד לנשים שנשארות עם הילדים שעות עבודה – זה כן. כל קילומטר מעבר לגבול ה-40 ק"מ שקבעה המדינה מסכן את עובדיו, ובעיקר את העובדות, באובדן שכר. מספיק שפיקוד העורף לא קבע שיש לסגור מוסדות וקיטנות בישוב מסוים, אבל ראש הרשות המקומית כן – בגלל בעיות מיגון שהוא יודע עליהן – והאמהות לא זכאיות לפיצוי על אובדן שעות או ימי עבודה. מעסיק שהחליט לקצר ימי עבודה מעבר לקו הזה, כי אין לו מיגון מתאים והוא לא רוצה להסתכן – עובדיו אינם זכאים לפיצוי. המעסיק הזה יכול להיות גם המדינה.

אנחנו מבקשים ממי שזכויות העובד שלו נפגעו בגלל הלחימה, בעיקר הנשים שמחזיקות את העורף המשפחתי, לפנות אלינו, אפשר בצורה אנונימית, ואנחנו ננסה להשיג תגובות, לפרסם, לשנות ולקחת חלק במלחמה על הבית – זה שיישאר פגוע גם אחרי שתיגמר הלחימה בעזה, וגם אם רקטה אחת לא תפגע בו.

פניות יתקבלו כאן בעמוד וכן במייל: open@ha-makom.co.il


 

  • חיים בסיר לחץ בתוך סיר לחץ

    -
    3 למרץ 2014
  • סליחה שהעזנו למות

    -
    אני מבקש להתנצל בפני העולם, המערבי בעיקר, ובפני ישראל, על זה שאנחנו לא פוטוגנים די הצורך כדי להזדהות אתנו. רובנו גברים מזוקנים; הנשים שלנו עוטות חיג'אב ובורקה; בגדינו דהויים והם לא נושאים שמות של מותגים בינלאומיים.
  • ברוכים הבאים למלחמת הדת

    -
    מבצע "צוק איתן", בניגוד למלחמות ולמבצעים שקדמו לו, צבוע בגוונים של מלחמת דת. רמזים לאופי השונה של המבצע אפשר היה לזהות כבר בדרך שבה סוקרה חטיפת ורציחת שלושת הנערים  הישראלים.
  • מבחן ריסוק בחוף עזה

    -
    במבחני ריסוק למכוניות שמבצע מכון הבטיחות האמריקני IIHS, קיבלו כמה ממכוניות המיני הנפוצות בארץ (כמו "טויוטה יאריס" ו"קיה ריו") תוצאות מביכות
  • רק את המתים אתם לא רואים

    -
    בימים כאלה אני מתקשה לתאר לעצמי מה קורה  בצד השני של הגבול ברחבי רצועת עזה.
  • יום זיכרון לאבו חדיר

    -
    לפני פחות משבועיים, שנותנים תחושה של שנתיים, בימים שאחרי רצח מוחמד אבו חדיר, כשאני מזועזע עד עמקי נשמתי מהיחס לרצח, כתבתי בפייסבוק, בניגוד להרגלי, מכל הלב:
  • תפסיקו להילחם עד טיפת דמי האחרונה

    -
    את הרשימה הזאת הייתי צריך לכתוב כבר לפני כמה ימים, אבל התאפקתי. בעצם, אם להיות הוגן: צנזרתי את עצמי. אני הרי יודע מה יהיו התגובות של רוב האנשים – כי הם הרי לא מבינים על מה מדובר, וזו בדיוק הסיבה שבגללה נמאס לי.
  • קיר היזכור

    מי מרסס על קירות באר שבע את שמותיהם וגילם של קורבנות התקיפה בעזה?
  • לא ארץ לנכים

    א' דרוך מאד, חסר מנוחה. הוא חושש מהרגע שתישמע אזעקה, כמו בכל מקום בארץ כמעט, והוא יישאר לבדו, בלי יכולת לזוז. מעט אנשי הצוות ידחפו את חבריו לאזור המוגן, והוא לא יוכל להגיע לשם בכוחות עצמו.
  • כַּנִרְאֶה שֶׁמִּלְחָמָה עָבְרָה כָּאן

    -
    קיץ// תהילה חכימי נכתב ב-13.7.2014, תל אביב   ואם יש את מי לאהוב,
  • לפיד והאליבי המושלם

    -
    אין תירוץ טוב יותר לקיצוצים בתקציב מאשר איום קיומי. כאשר אזרחי ישראל נמצאים תחת מטח טילים, אפילו האופוזיציה מתייצבת לצד ראש הממשלה.
  • "שייפול טיל על כל השמאלנים"

    -
    במוצאי שבת, כמה שעות לאחר שהתפרסמו הידיעות על מפגיני השמאל בתל אביב שהותקפו בידי אנשי ימין, התבצעו לפחות שלושה מקרי תקיפה על רקע גזעני בירושלים.
  • מבצע בין כדורים

    -
    מבצע "צוק איתן" מצא אותי כשאני בין כדורים. גם בין בעלים אגב, ובין עבודות, אבל זה כבר עניין אחר.
  • לראות מבאר שבע את עזה

    -
    בנעורי, אחד הלקחים העיקריים שהפנמתי מלימודי השואה היה שאני מפחדת לא לדעת. בשלב הזה ראוי לומר כדי להרגיע כמה לבבות: לא שאני משווה...
  • המקום לא ינחם

    -
    בכניסה לתל אביב, בדרך חזרה מביקור התנחומים אצל משפחת אבו חדיר, תפסה אותנו האזעקה הראשונה בגוש דן של מבצע "צוק איתן", וזו היתה דווקא נחיתה נוחה למדי, כי היתה זו חזרה לשגרה המוכרת, עם דאגה אחת ממשית שאיפשרה לי להמשיך ולנסות להדח
  • משמרת לילה

    -
    אני נכנסת למחלקה, שקט כרגיל. משמרת הלילה שלי מתחילה באחת עשרה בלילה,  ובשעה הזאת רוב הילדים כבר ישנים, למעט הילדים הגדולים יותר. אני ממשיכה ליחידה להשתלות, הילדים שם מבודדים ואני אתם, אי של סטריליות וחיידקים.
  • זאת לא מדינה, זה סרט של טרנטינו

    -
    1.
  • הדרך להפסיק לפחד

    -
    תקראו לי פחדנית, אבל עם כל מה הזוועות שמתחוללות סביב, אני חשה הקלה עצומה מכך שאני לא צריכה לעמוד כרגע בחזית הכיתה ולנהל על כך דיונים. זה קצת מוזר לאור העובדה שבדיוק בשביל הרגעים האלה החלטתי להיות מורה.
  • רצח מצהוב לשחור

    -
    מיד כשהחלו הידיעות על מעצרם של החשודים ברצח הנער הפלסטיני מוחמד אבו חדיר לטפטף, והתבהר הרקע ה"ארגוני" שממנו צמחו הרוצחים היהודים, התחלנו לשלוח הודעות אחד לשני. שמעת? שמעתי. לא ייאמן. כן. בסוף זה קרה. צפוי. רצח ידוע מראש.
  • ממצאים פורנזיים

    -
    · 150 אנשים עומדים בכיכר הבימה בתל אביב ביום רביעי בערב ומפגינים נגד הגזענות וההסתה המשתוללת. זאת הפגנה פוליטית, של שמאלנים. חולצות של חד"ש ומרצ.
  • מי החוטפים במכונית השחורה?

    -
    מוחמד אבו-חדיר, שנרצח הבוקר
  • ילד קטן בצל השטן

    -
    ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר בהספד שלו אתמול בהלוויית שלושת הצעירים מההתנחלויות בגדה המערבית, ש"נקמת דם ילד קטן- עוד לא ברא השטן".
Subscribe to ימים של זעם