בין בנגקוק לאמסטרדם: מבט מבפנים על שווקי הנשים

בין בנגקוק לאמסטרדם: מבט מבפנים על שווקי הנשים

בהולנד זה חוקי ובתאילנד לגיטימי, אבל ללכת לזונה זה לא כמו לצרוך סמים, וזו לא חוויה | מסע של צעירה מהמועדונים האפלים לחלונות האדומים

מהרגע שקניתי כרטיס טיסה לתאילנד, התחבטתי בשאלה אם ללכת לראות מקרוב את הפורמט החברתי הכי רדוד של זנות עליו שמעתי – שוק הלילה פטפונג. עברו לי בראש סרטים על סמטאות אפלות, עברייני מין מורשעים, סוחרים אלימים ונשים מופשטות באמצע הרחוב.

כשחיפשתי קצת באינטרנט על Patpong's Night Market מצאתי מידע באתרים נחשבים כמו TripAdvisor ו-Lonley Plant, ואפילו ערך בויקיפדיה. בעיר בירה תיירותית נמצא  שוק שמוכר נשים, וזה לא מונע מאתרי התיירות המובילים לפרסם ביקורת, דירוגים והמלצות על מועדונים בהם מתרחש הפשע. והפשע הוא לא רק מוסרי: הזנות אינה חוקית בתאילנד, גם אם אף אחד לא אוכף זאת. אבל תיירות זו תיירות, ואם סחר וניצול נשים ונערות הם מוקדי עניין, אז בוודאי שאפשר למצוא עליהם ביקורת, כאילו מדובר בפיצרייה או בסיור מודרך בארמון המלוכה.

עוד באותו נושא:

זאת הייתה הכאפה הראשונה שהכתה בי במסע שהראה את הסכנה החברתית העצומה שבזנות ממוסדת, מעבר לעוול העצום שעוברות הנשים והנערות בתעשייה. זנות היא לגיטימית, במיוחד כשאתה בחו"ל. אם חלילה יסחרו בךְ – הצרכנים יודעו בדיוק איפה למצוא אותךְ. הם גם ידעו שזה בסדר, כי TripAdvisor טומן בחובו את מיטב מקומות הבילוי.

משפחות עם ילדים, זוגות ואפילו קבוצה גדולה של נשים דתיות עטויות כיסויי ראש. שוק הלילה פטפונג, צילום: סתיו פילץ

יצאתי לדרך רועדת מפחד. השוק ממוקם במרחק של עשר דקות הליכה מההוסטל בו התאכסנתי, וציפיתי שהדרך תהיה אפלה ומבעיתה. להפתעתי, הרחוב היה מואר יותר מרוב הרחובות המפוקפקים בתל אביב או בירושלים. אפליקציית המפות הראתה לי שהגעתי ליעד, ואני בכלל עמדתי באמצע שוק תאילנדי טיפוסי. התקדמתי אל הרחוב הראשי ונגלה אליי מראה הזוי: במרכז הרחוב עמדו דוכני שוק בשתי שורות שהציגו את מרכולתם לקהל מגוון עמוס במשפחות עם ילדים, זוגות ואפילו קבוצה גדולה של נשים דתיות עטויות כיסויי ראש. בבניינים המקיפים את השוק, ניצבו מועדונים שדלתם פתוחה לרווחה והם מציעים למכירה נשים.

בואו לשוק הלילה! כאן תוכלו למצוא שעונים, צעיפים, תיקים, נשים ותכשיטים. כאן חטפתי את הכאפה השנייה – לא רק שמבחינה תיירותית לא קיימת בעיה בסחר ובצרכנות נשים – אלא הנשים הנסחרות הן כלום. חפץ. השוק המפורסם בצריכת הזנות שבו אפילו לא ממוקד נשים. נשים הן סתם עוד מוצר מני רבים, ואין סיבה להטריד את עצמך בענייני מוסר, כי לרכוש אישה זה מוסרי כמו לרכוש שעון.

למרות שקיבלתי המלצה חמה להתרחק מהמועדונים, נכנסתי למועדון הראשון שראיתי. על הבמה במרכז הבר ספרתי 27 נשים ונערות, וברחבי המועדון הסתובבו נשים ונערות נוספות שדיברו עם הצרכנים, ישבו בחיקם והתלטפו עימם. בכל חצי שעה התחלף סבב כדי שהנשים שיצרו אינטרקציה עם לקוחות יוכלו להציג עצמן על הבמה, ולהפך.

במקום הזה אין אישה וגבר. יש גבר, כסף ומוצר. צילום: Stripped Pixel / Shutterstock.com

הנשים והנערות רקדו בחוסר חשק בתוך נעלי עקב גדולות או לוחצות מדי, בהו בחלל בעיניים מזוגגות ולעיתים יצרו קשר עין עם לקוח פוטנציאלי. ואז שוב ירדו לפלרטט. ובחזרה לבמה. ככה כל הערב.

ברקע הייתה מוזיקה עלק-סקסית שהשתלבה בהצעות של היח"צנים: "Show madam? Patpong show?". בחדרים צדדיים של הברים מתקיימים מופעי פטפונג – בו נשים מבצעות 'טריקים' באמצעות איבר המין שלהן: יש שם נשים שמעשנות מהפות, מוציאות ממנו חיות קטנות (צפרדע, למשל), יורות סכיני גילוח, כדורי פינג פונג ועוד. כמו קוסם שמופיע בימי הולדת ושולף מהכובע ממחטות צבעוניות שנראה כי אין להן סוף.

הנשים האלה מוצעות למכירה ומסביבן גברים שכל מטרתם היא להתחרמן ואולי גם להגיע לפורקן מיני. במקום הזה אין אישה וגבר. יש גבר, כסף ומוצר.

שם חטפתי את הכאפה השלישית – היותי בלתי נראית. אני אישה לבנה. המעורבות והמעורבים בסיטואציות החברתיות במועדוני הפטפונג הן נשים מקומיות, או גברים מערביים. גם אישה וגם מערבית? אין לך פה תפקיד. ישבתי על הבר, ניסיתי לדבר עם שני גברים צעיריים אירופאיים שישבו לידי, ניסיתי לדבר עם נערה שהתפרקה על הכיסא ליידי בסוף ההופעה שלה על הבמה, וכלום. אישה מחוץ לזנות היא לא חלק מהעולם הזה.

אחת מיני אטרקציות רבות המוצעות לתיירים באמסטרדם. צילום: סתיו פילץ

"ביליתי" את הערב שלי בחמישה מועדונים שונים. כשנכנסתי למועדון השני הזמנתי בירה וחיש מהר ניגשה אליי אחת הנשים בעודי לוגמת בהיסטריה מרוב לחץ ומחפשת מקום לשבת. היא משכה אותי לשבת לידה. לגופה היו רק תחתונים, חזייה ועקבים, ותהיתי מה היא חושבת עליי. האם הייתה היחידה שראתה בי פוטנציאל כלכלי, או שאולי חיפשה הפוגה מהרדיפה אחר מגע מיני עם גבר תמורת תשלום?

דיברנו כמה דקות. היא סיפרה לי שהיא מלאוס והגיעה לבנגקוק לבדה לפני שנה. היא בת 38, ומקבלת יום חופש אחד מדי חודש. ביום חופש הזה היא מתקשרת לאמא שלה ולאחותה, מנקה את החדר שלה וישנה. לטענתה, היא מרוויחה 300 באט (30 ₪) בלילה. היא ביקשה שאקנה לה קולה בבר, סירבתי. הבאתי לה את הכסף במקום (לא שזה אומר שמנהלי המקום לא לוקחים את הכסף בכל מקרה), והשיחה נקטעה כשהגיע תורה לעלות לבמה. היא עשתה לי עיניים והסתכלה עליי כשרקדה, וזה הביך אותי עד עמקי נשמתי. עברתי לבר הבא.

הבר הבא, והשניים שאחריו, היו מבחילים לא פחות. אחד מהם פנה לקהל יעד זקן מערבי והתהדר בפלייליסט קלאסי. ביטלס, REM, אלוויס ועוד קלאסיקות רוק שהדגישו את הניגוד הנוראי בין החיים היפים שלי לחיים הנוראיים של הנשים והנערות שם. בואו וצפו במין הנשי נמכר תוך האזנה אירוניות ומחרידה ל-'I want to break free' של קווין. בר אחר היה ריק כמעט לגמרי, מלבד שני תיירים יפנים שעל אחד מהם ישבה נערה בפישוק רגליים בעוד השני נוגע בעצמו מבעד למכנסיים.

הבר האחרון היה יותר 'איכותי'. מלצרים מעונבים, ספות, במות קטנות שפזורות בין מקומות הישיבה. יחס אישי, כה חמים ונעים. וגם יש להם תפריט והכל! תראו:

Lady drink: הצרכן קונה לאישה משקה. הבר מחייב את הצרכן להזמין את האישה למשקה בהתאם לזמן השיחה איתה, הכסף מגיע לבר. 20 שקלים.

Bar fine: במידה והצרכן לקח את האישה אל מחוץ לגבולות הבר, עליו לשלם לבר 'קנס' של 98 שקלים.

PR bar fine: נשות PR הן הנשים שעומדות בכניסה למועדון. הן מתפקדות כמארחות ולא צריכות לרקוד על הבמה. בניגוד לנשים האחרות, אשת PR לא תשב עם לקוח אחד לכל הלילה. במידה והצרכן מעוניין לקחת את האישה מחוץ לבר, הוא צריך לשלם 'קנס' גבוה מהקנס הרגיל, בערך 165 שקלים.

Private VIP: חדר פרטי בו אפשר לקבל ריקוד מאישה, שתי נשים או שלוש נשים. 88 שקלים, 132 שקלים ו-230 שקלים בקירוב, בהתאמה.

בפטפונג ראיתי זנות ממוסדת שאינה חוקית. אישה שעובדת בפטפונג היא חפץ, תיירת בפטפונג היא בלתי נראית וכל זה מוצדק דרך המוניטין של הפטפונג שמונצח במדריכי טיולים ואפליקציות תיירות. אבל מה בנוגע לזנות ממוסדת חוקית?

יותר נקי, לא פחות נורא

התחנה הבאה במסע שלי היא אמסטרדם. זה 'משהו אחר', שם זה לא מזרח אסיה. זאת בירה אירופאית קלאסית שמתהדרת בתעלות פסטורליות, בית אנה פרנק, בתי קפה, ג'ויינטים, מוזיאוני ואן גוך ורמברנט, פארקים יפים ושוק פרחים. אה, וזנות. זנות חוקית וגלויה. רחוב החלונות האדומים המפורסם בשירותי הזנות המוצעים בו נמצא בצנטרום של הצנטרום, במרכזו תעלה ובשוליו בתים צבעוניים. קשה לדמיין שקורים פה דברים רעים, נכון?

אמסטרדם כל כך קלאסית, שאפילו לתעשיית הזנות יש מוזיאון משלה. צילום: roberaten / Shutterstock.com

הרחוב כל כך יפה, והנשים נמצאות בתוך חלון ראווה. הכל נקי, הן לבושות ומאופרות בטוב טעם ומשלמות שכר דירה כמו כולנו. הן בוחרות את הלקוח ושולטות בכל. האמנם?

רחוב De Wallem הוא הרחוב הראשי של רובע החלונות האדומים וכבר במאה ה-15 היה ידוע כמוקד זנות. לאחר כיבוש הולנד ע"י צרפת ב-1795, חוקק חוק לפיו נשים העוסקות בזנות נדרשות ללכת להירשם כזונות בעירייה, ולאחר מכן לבקר במשטרה פעמיים בשבוע לצורך בדיקה רפואית. מדוע בדיקה רפואית? האם יש כאן דאגה לבריאותן של הנשים בזנות? הצחקתם אותי. הבדיקה היא חלק מהמלחמה בהפצה של מחלות מין. אם הזונה נמצאה נקייה היא קיבלה כרטיס בצבע אדום המתיר לה לעסוק בזנות, ואם לא – כרטיס בצבע לבן האוסר עלייה.

אמסטרדם כל כך קלאסית, שאפילו לתעשיית הזנות יש מוזיאון משלה, ובו הסברים מהעירייה הכה-ליברלית של העיר. מוזיאון החלונות האדומים פשוט גאוני. לא גאוני כמו גילוי מבנה הדנ"א או המצאת הקוקטייל המשולש, אלא גאוני כי הוא יוצר לגיטימציה מוחלטת לזנות תוך הסתייגויות מהתופעה וזה גורם לכל הענף להיראות הגיוני.

 

את הסיור מדריכה זונה אינטראקטיבית עם מבטא רוסי כבד בשם נטאשה. קולה ודמותה מופיעים בהקלטות בחללים השונים. היא מספרת שהייתה זונה ברוסיה, והחליטה לעבור לבירת הזנות של העולם כדי לקבל תנאים טובים. הסיור מראה כביכול את חיי היום-יום שלה. "לפעמים יש לקוחות סוטים", היא מספרת. "פעם אחת מישהו ביקש ממני לשכב עם חבר שלו בזמן שהוא צופה ומאונן. זה היה מוזר, אבל זה חלק מהמקצוע". כן, בטח. כאילו שזאת דוגמה לתרחיש קיצוני שבו נשים בזנות נתקלות. מה עם אלימות פיזית? כפייה? השפלה? אונס? אתם באמת מצפים ממני להאמין שהסוטים ביותר הם אלה שמאוננים מהצד?

בחדר הסאדו מאזו למדתי שלזונה יש אפשרות קידום – היא יכולה להיות מלכת סאדו ולהרוויח אחלה כסף גם ללא יחסי מין מלאים. בחדר הקריירה למדתי שהרבה זונות פשוט חוסכות כסף כי בקרוב הן יהיו עורכות דין בפירמה ידועה. בחדר הסליבריטאים ראיתי שהמון מהמפורסמים האהובים עליי הם למעשה זנאים. בחדר המדמה פנים של חלון אדום, למדתי שיותר שווה לשכור חלון מאשר לגור עם שותפים בפלורנטין. בחדר האינפורמטיבי סיפרו לי כמה עולה זונה, איך לגשת אליה ואיפה המוקדים העיקריים בעיר (בליווי מפה אינטרקטיבית שתופסת קיר שלם). למדתי שישנם זונות ממין זכר – שכן עיריית אמסטרדם מגדירה נשים טרנסג'נדריות כגברים העוסקים בזנות ונמצאים בתהליך שינוי מין. בחדר הווידויים מצאתי מאות פתקים בכתב יד של נשים שמשתפות חוויות מיניות שובבות בעילום שם. בחדר האופנה והטיפוח קיבלתי עשרה טיפים ל'כיצד להיות זונה מצליחה':

כל החדרים האלה הם ייפוי הוליוודי ורוד ומתקתק של המציאות. המוזיאון מנסה למכור לנו שזנות היא חופש לביטוי מיני נשי. אבל הדובדבן שבקצפת – הבעיה המוסרית הגדולה ביותר שבזנות ממוסדת – נגלתה אליי בצורת שלט נידח שהעלה את שאלת השאלות: האם יכול להיות שהנשים בחלונות האדומים למעשה מנוצלות ונכפה עליהן לעסוק בזנות? לפי מוזיאון החלונות האדומים, הנתון המוערך של נשים מנוצלות הוא בין 10% ל-90%. כן, קראתן נכון, זה הנתון המובא. הם אשכרה בנו מוזיאון שלם, עמוס נתונים וחוויות אישיות, שמראה שזנות זה לא כל כך נורא, ואז באים ואומרים לנו 'אה. אנחנו לא בטוחים אבל יש מצב ש-90% מהנשים שעובדות כאן חיות בניצול מתמיד'. אפילו המקום הכי נחשב מבחינה מוסרית לצריכת זנות מודה שהענף הזה מבוסס על כפייה וסחר בנשים. אולי. לא בדקנו עד הסוף.

הזנות הממוסדת באמסטרדם משמשת כטיעון בדיונים רבים על זנות, במטרה להראות שקיימת דרך לפקח על התופעה כך שהנשים לא ייפגעו, שזנות יכולה להיות מקצוע לגיטימי. בפועל, עיריית אמסטרדם מודה שאין אף נתון שקובע כי המצב באמת כך. יש תקנות מהעירייה, יש ארגונים לשמירה על הרווחה, אבל האם כל זה באמת עוזר לנשים בזנות? נראה שלא. אם הצעדים הבירוקרטיים האלה היו שווים משהו, המוזיאון היה תולה שלט ענק שמוכיח כי החלונות האדומים הם המקום המוסרי בעולם.

תגובות לבין בנגקוק לאמסטרדם: מבט מבפנים על שווקי הנשים

תגובות לבין בנגקוק לאמסטרדם: מבט מבפנים על שווקי הנשים

עזרו לנו להמשיך לעשות כאן עיתונות. עשו לנו לייק או שייר או ציוץ והכי טוב - הכל ביחד

x